ת"א 57354-08-19

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב דייר מוגן העומד בפני פינוי מהנכס המסחרי שלו עקב נטישה לכאורה. בית המשפט בחן בקפידה את מושג הנטישה, בהתחשב הן באלמנטים הפיזיים והן באלמנטים הנפשיים. נקבע כי פעילותו העסקית של השוכר הייתה דלה, והנכס לא נוצל לייעודו. היעדר פעילות משמעותית, יחד עם גילו המתקדם של השוכר ובעיותיו הבריאותיות, מצביעים על נטישה נפשית. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שיש להתחשב בנוכחותו של השוכר בעסק, אף שהיא מוגבלת, ובנסיבות שהובילו להפסקת העבודה. תוך איזון בין זכויות שני הצדדים, בית המשפט מורה לשוכר לפנות את המקום ולהחזירו למשכיר. יש לציין כי בית המשפט מעניק לדייר סעד כספי מתון בסך 100,000 ₪, השווה ל-22.5% מדמי המפתח, כמעין "סעד הוני הפוך". החלטה זו מתקבלת למרות נוכחותו הפיזית של השוכר בעסק, מתוך הכרה במורכבות מצבו. בנוסף, בית המשפט דוחה את תביעת המשכיר לדמי שימוש הולמים, שכן מהפסיקה הרווחת עולה כי עמלות אלו אינן נגבות עד למתן פסק הדין. פסק הדין מחזק את התפיסה כי יש לפרש את דיני הגנת הדייר באופן שישמור על זכויותיהם של השוכרים והמשכירים כאחד. במקרה זה, החלטת בית המשפט נועדה ליצור איזון הוגן בין שני הצדדים, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה. בכלל זה, ניצחון חלקי של התובע, דחיית תביעה כספית משמעותית ופסיקת הוצאות לנתבע בסך 25,000 ₪, כגורם מרתיע מפני תביעות יתר של בעלי דירות. צו הפינוי מותנה בתשלום הסעד הכספי הנקוב, שיופקד אצל עורך דינו של הנתבע וישוחרר עם פינוי הנכס. ככלל, פסק הדין נועד להשיב את התועלת הכלכלית של הנכס למשכיר תוך מתן קורטוב של פיצוי לשוכר בגין זיקתו ארוכת השנים עם העסק.