הפ"ב 37478-08-13

תקציר

בין המבקשים לבין המשיב היה סכסוך על מבנה בבני ברק. המבקשים, שהיו בעלי רוב בבניין, חתמו בשנת 1993 על הסכם שכירות עם המשיב, קבלן בניין. ההסכם כלל מכירת שלוש דירות למשיב כנגד השלמת בניית הבניין. כמו כן ניתנה למבקשים הזכות לרכוש בחזרה את הדירות בתוך שלוש שנים. בין הצדדים התגלע סכסוך, שהוביל אותם לחתום על שטר בוררות המסמיך את בית הדין בבני ברק צדק, בראשות הרב ש"י נסים קרליץ, להתערב. בית המשפט נתן מספר החלטות, לרבות פסק ביניים שהכיר בזכותו של המשיב להחזיק בשלוש דירות ובזכותם של המבקשים להשלים את הבנייה בעצמם. המבקשים היו זכאים גם לרכוש בחזרה את הדירות מהמשיב. עם זאת, המבקשים לא מימשו זכות זו, מה שהוביל את בית המשפט לפסוק לטובת המשיב, לקבוע כי הדירות שייכות לו ולחייב את המבקשים להעבירן על שמו. פסק בוררות זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, למרות ניסיונות המבקשים לערער עליו. בינתיים פתחו יתר בעלי העניין בבניין, בני משפחותיהם של המבקשים, בהליכים משפטיים נפרדים הקשורים להסכם, שהובילו לפסק דין הצהרתי בשנת 2001 לפיו ההסכם בין המבקשים לבין המשיב אינו מחייב אותם. עוד נפסק כי מדובר בהסכם הלוואה ולא בהסכם מכר. התדיינות משפטית מאוחרת יותר באה בעקבות פסק דין זה, כאשר המבקשים מנסים לבצע את פסק הבוררות והמשיב מבקש כונס נכסים לאותה מטרה. בסופו של דבר ביקשו המבקשים כי הבוררים המקוריים יחדשו את תפקידם לסיום ההתחשבנות הכספית בין הצדדים. המשיב התנגד לכך וטען כי המבקשים זנחו את הליך הבוררות, כי חלוף הזמן גרם לנזק ראייתי וכי סמכות הבוררים פקעה מאז מינה שטר הבוררות המקורי את הרב קרליץ אישית כבורר. בית המשפט הכיר בכך שהתנהלות המבקשים עלולה להתפרש כהזנחה של הבוררות, אך בסופו של דבר דחה את טענות המשיב. בית המשפט קבע כי תוקפו של שטר הבוררות אינו מוגבל בזמן וכי הצדדים התכוונו לפתור את הסכסוך הכספי באמצעות בוררות. עוד צוין כי ניסיונותיהם של המבקשים לערער על פסק הביניים בערכאות השונות לא היוו ויתור על בוררות, מה גם שמאמציהם הסתיימו רק בשנת 2012. יתר על כן, בית המשפט פירש את החלטות הבוררים כמחלקות את הדיונים לשני שלבים, שהשני שבהם עניינו חשבונאות פיננסית, שנותרה בלתי פתורה. עוד קבע בית המשפט כי ניתן להעביר את סמכות הבוררים לסוכן אחר של אותו מוסד, במקרה זה, בית דין צדק של הרב קרליץ, להשלמת הבוררות. פסק הדין הקודם שהכיר בזכותה של המשיבה לדירות הוכרז כסופי, ואילו הסוגיה הכספית תוסדר במסגרת הבוררות. לבוררים ניתן שיקול דעת להתנות את החיוב הכספי בשיתוף פעולה של המבקשים בהעברת הדירות על שם המשיב. פסק הדין ניתן בהיעדר שני הצדדים ולא נפסקו הוצאות.