ע"ע 300434/97

תקציר

במקרה זה, בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור ובערעור שכנגד על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בעניינו של עובד לשעבר, המשיב, שעבד כמנהל כוח אדם וחשבות שכר קרוב ל-10 שנים טרם פוטר. בית הדין התייחס למספר סוגיות משפטיות מרכזיות הקשורות לדיני העבודה בישראל. ראשית, היא אישרה את זכאותו של המשיב לפדיון ימי חופשה, חרף טענת המערערת כי הדבר לא נקבע בחוזה העסקתם. בית המשפט קבע כי על פי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, לא ניתן לוותר על הזכות לפדיון חופשה או להתנות אותה בחוזה. בנוסף, מצא בית הדין כי חישובי פיצויי הפיטורים של המערערת צריכים לכלול תוספות שכר שונות, אלא אם כן עלה בידי המערער להוכיח כי מדובר בתוספות מותנות, נטל שהמערערת לא עמדה בו. באשר לאי תשלום לקופת הגמל וקרנות ההשתלמות של תמר, קבע בית המשפט כי המשיבה זכאית לפיצוי בגין מחדלים אלה לפי חוק הגנת השכר. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענתו החדשה של המערער בדבר חישוב פיצויי הפיטורים שהועלתה בשלב הערעור, שכן היא לא הוצגה לראשונה בבית משפט קמא. גם הערעור שכנגד נדחה, שהתמקד בטענות להפרות בחוזה העבודה ולהכללת הטבות מסוימות בחישובי פיצויי פיטורים, בשל היעדר ראיות התומכות בטענות. לפיכך, בית המשפט דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ואישר את החלטות הערכאה הנמוכה יותר מבלי לפסוק הוצאות.