ת"א 3197-07-10

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2010, תבע את הנתבעים לפיצוי בגין נזקי גוף. הנתבעים הודו בחובתם לפצות את התובע, אך המחלוקת נסבה על הסכום המדויק. בית המשפט מינה מומחה נוירולוגי שקבע כי התובע סובל מפגיעה חמורה בעמוד השדרה הצווארי, המרותק לכיסא גלגלים וזקוק לסיוע קבוע. מומחה לרפואה פנימית אישר את חומרת מצבו של התובע והוסיף כי בעיות הנשימה שלו הגדילו את הסיכון לפתח דלקת ריאות. מומחה שיקומי קבע כי התובע זקוק לסיוע יומיומי מלא ופירט את צרכיו בציוד רפואי ואת תוחלת החיים. לטענת האחרון, תוחלת החיים של התובע קוצרה ב-17 עד 18 שנים, טענה שבא כוח התובע רצה שתבוא לידי ביטוי בפיצוי יחד עם תשלום תקופתי. הנתבע טען כנגד תשלום תקופתי והציע פיצוי חד פעמי. השופט הסכים עם הנתבע וקבע כי תשלומים תקופתיים חלים רק במקרים של אי ודאות גדולה, מה שלא היה המקרה כאן. השופט פסק לתובע 176,000 ₪ בגין כאב וסבל ונכות תפקודית בשיעור של 80%. באשר להפסדי שכר, פסקה השופטת לטובת התובע ופסקה לו 1,664,392 ₪, בהתבסס על השכר הממוצע במשק, למרות טענת הנתבעת לבסס זאת על שכרו הקודם של התובע. השופט הורה לנאשם לשלם 5,146,235 ₪ עבור סיוע מצד שלישי, 900,000 ₪ עבור ציוד ואביזרים, 370,000 ₪ עבור התאמות דיור, 100,000 ₪ עבור תרופות וטיפולים, 750,000 ₪ עבור ניידות ו-60,000 ₪ עבור כביסה ומיזוג אוויר. סכומים אלה, בסך כולל של 9,163,627 ₪, קוזזו מקצבאות המוסד לביטוח לאומי ומתשלומים קודמים על ידי הנתבעת, כך שנותרו 4,946,949 ₪ שישולמו לתובע, בצירוף 13% שכר טרחת עורך דין ומע"מ. השופטת דחתה את תביעת התובע לאובדן פנסיה והפחתת תביעות לטיפול מבני משפחה, שכר דירה ומכונות כביסה/ייבוש, וסברה כי הן מופרזות.