ע"פ 5266/05

תקציר

בערעור על הרשעתו של המערער ברצח בכוונה תחילה, בחן בית המשפט טענות מורכבות רבות שהעלתה ההגנה. המערער, שהיה לו היכרות מוקדמת עם המנוח, הואשם ברצח לאחר קטטה בעקבות שתייה כבדה. בית המשפט קמא מצא אותו אשם, והפריך את טענותיו להגנה עצמית, אוטומטיזם ומחלת נפש. בית המשפט קבע כי המערער פעל בכוונה להרוג, נוכח הראיות בדבר 46 דקירות קטלניות באמצעות סכינים ששלף ממטבחו, ודחה את הטענות לפיהן המנוח יזם את התקיפה. מצבו הנפשי של המערער וטענות שכרותו החלקית לא נמצאו מספיקות כדי לשלול כוונה, שכן מעשיו לאחר העבירה הפגינו מודעות וניסיונות רציונליים להשמיד ראיות. עדויות המומחים בנוגע למצבו הנפשי לא העלו מצב פסיכוטי באותה עת, ולכן לא עמד בתנאים החוקיים של אי שפיות או הפרעה נפשית משמעותית המצדיקה הקלה בעונש. בסופו של דבר, בית המשפט הותיר על כנו את מאסר העולם, והגיע למסקנה כי לא שכרות ולא הפרעה נפשית פגעו באופן משמעותי ביכולתו להבין או להימנע מהמעשה. פסק הדין שם דגש על הערכות משפטיות על פני תוויות פסיכיאטריות לליקויים נפשיים, ואישר את הרשעתו וגזר דינו של המערער, למרות שיקולים לרפורמות חקיקתיות מגוונות במקרים כאלה.