ת"א 571-12-17

תקציר

התובעת, ילידת 1967, תבעה פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה שאירעה בעת עבודתה אצל הנתבעת. על פי טענת התובעת, היא החליקה ונפלה עקב שאריות מים ולכלוך על הרצפה וסבלה כתוצאה משבר בכף רגלה השמאלית. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי רשלנות התובע גרמה לתאונה וכי הם נקטו בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע אותה. לחילופין, טענה הנתבעת כי פציעתה של התובעת נבעה מסיכון טבעי הטבוע בעבודת הניקיון שלה. בית המשפט מצא כי עדותו של התובע בנוגע לנסיבות התאונה אינה עקבית ואינה נתמכת, ונעה בין גרסאות שונות. כמו כן, מנהל המוסד העיד כי נאסר על הדיירים לשבת, לאכול או לשתות על המדרגות, וטענת התובע כי דייר שפך מים במקום לא הוכחה. בית הדין הדגיש כי עצם התרחשותה של מעידה במקום העבודה אינה מעידה באופן אוטומטי על אחריות המעביד, והתובע לא הצליח להוכיח כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות הנתבעת. גם היעדר פסים מונעי החלקה במדרגות, כפי שנטען על ידי התובעת, לא נחשב מספיק כדי להטיל אחריות ללא ראיות לצורך בהם. בסיכומו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ודחה את התביעה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.