ע"א 8747-12-20

תקציר

ערכאת הערעור קבעה כי לא תתערב בממצאי הערכאה הפרוצדורלית אלא אם נפלה טעות הפוגעת בשורש פסקי הדין. במקרה דנן, השופט לא מצא טעות כזו בממצאים העובדתיים של בית משפט קמא. הערעור התבסס על טענה של הסתרת אי התאמה לפי סעיף 16 לחוק המכר, שהשופט מצא אותה תקפה. משפחת לוי ובית העסק הפרו את חובת הגילוי שלהם, המהווה התנהגות מטעה לפי סעיף 15 לחוק. זאת ועוד, מסירת הנכס בשעבודים קיימים מהווה הפרת חוזה והפרת סעיף 18(א) לחוק המכר. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי הפרה יסודית זו של הסכם המכר מצדיקה את הודעת הביטול, והסעד הוא ביטול ואחריו השבה. באשר לטענות הקיזוז והירידה, ציינה השופטת כי אלה לא נטענו במפורש בכתב ההגנה, ומשפחת לוי לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. השופט דן גם בערעור שכנגד בעניין חלוקת האחריות ומצא כי פסק דינו של בית משפט קמא בעניין זה היה נכון. בית המשפט קמא הטיל אחריות על סמך הראיות והורה על השבה בהתאם. השופט הדגיש כי ממצאיו של בית משפט קמא הם עובדתיים ואין לדחותם, ועל כן ניתן לקיים את פסק הדין גם על בסיס תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. לבסוף, השופט דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.