ת"א 35029-07-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין המשלים, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, תוך התבססות בלעדית על הנתונים שסופקו: **פסק דין משלים – חישוב דמי שימוש ראויים ושאלת המע"מ** **רקע והיקף הדיון:** פסק דין זה עוסק בהשלמות לפסק דין קודם שניתן ב-09/01/2025, במסגרתו נתקבלה תביעת רשות הפיתוח (באמצעות רשות מקרקעי ישראל – רמ"י) לסילוק יד של הנתבעים מארבע חלקות בכפר טובא זנגרייה. פסק הדין המקורי קבע שימוש שלא כדין על ידי הנתבעים והקים זכאות לתשלום דמי שימוש ראויים עבור השנים 2016-2022. פסק הדין המשלים נועד להכריע בשני עניינים עיקריים: 1. **גובה דמי השימוש הראויים:** קביעת הסכום המדויק לתשלום, בהתבסס על חוות דעת שמאי מתוקנת, תוך יישום הנחיות שנקבעו בפסק הדין המקורי. 2. **שאלת הוספת רכיב המע"מ:** הכרעה בשאלה האם יש להוסיף מס ערך מוסף (מע"מ) על דמי השימוש הראויים שנפסקו. **עקרונות משפטיים וחידושים עיקריים:** 1. **אכיפת זכויות במקרקעין ודמי שימוש ראויים:** * **העיקרון:** פסק הדין מחזק את העיקרון כי שימוש שלא כדין במקרקעין, גם אם לא הוכח נזק ממוני ישיר לתובעת, מקנה זכות לתשלום דמי שימוש ראויים. הדבר נובע מהדין הכללי של עשיית עושר ולא במשפט, הדורש השבתה של טובת ההנאה שצמחה לנתבע כתוצאה מהשימוש שלא כדין (פסקה 29). * **חידוש/הדגשה:** פסק הדין מבהיר כי דמי השימוש הראויים יכולים לייצג הן את נזקו של בעל המקרקעין (כאשר לא ניתן היה להשכיר את הנכס לאחר) והן את הרווח או החיסכון של הפולש (פסקה 31). ההליך המשפטי מתמקד בהערכת שווי "הזכייה" של הנתבע (פסקה 29), ולא רק בהפסד של התובעת. 2. **הליך הערכת דמי שימוש ראויים:** * **העיקרון:** בית המשפט הדגיש את חשיבות חוות דעת שמאי מקרקעין כבסיס לקביעת שווי המקרקעין ודמי השימוש. במקרה זה, בית המשפט הנחה את התובעת להגיש חוות דעת מתוקנת, תוך תיקון טעויות ספציפיות (כפל ערכים, שימוש בשטחי פלישה לעומת שטחי מודד, והפעלת מקדם התאמה שנוי במחלוקת). * **חידוש/הדגשה:** ההליך מדגים את אופן יישום הנחיות בית המשפט על ידי שמאי מקרקעין. בית המשפט אימץ את חוות הדעת המתוקנת, לאחר שווידא כי ההנחיות ליישום (תיקון טעויות, שימוש בנתונים מדויקים, ביטול מקדם התאמה) בוצעו כנדרש. ההתייחסות לטענת הנתבעים לגבי שיעור המע"מ שנוכה בחישוב הרווח היזמי (פסקה 17) מראה על בחינה קפדנית של פרטי החישוב. 3. **שאלת חיוב במע"מ על דמי שימוש ראויים – לב ההכרעה:** * **העיקרון המרכזי:** פסק דין זה מהווה חיזוק משמעותי להלכה המשפטית לפיה **דמי שימוש ראויים, הנפסקים מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט או מכוח עילה נזיקית, אינם נחשבים ל"עסקה" או "מכר" כהגדרתם בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), ולכן אינם חייבים במע"מ.** * **הבסיס הלכאתי:** * **עשיית עושר ולא במשפט:** פסק דין העליון בעניין **יבולי גליל בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומס ערך מוסף (2013)** קבע כי קבלת השבה במסגרת עילת עשיית עושר ולא במשפט אינה "עסקה" החייבת במע"מ. המכנה המשותף לחיובי מע"מ הוא פעולה רצונית, או הרחבות שהמחוקק ציין במפורש (כמו הפקעה, חילוט, החרמה). השבה מכוח עשיית עושר אינה עסקת מכר רצונית. (פסקה 37-38). * **עילה נזיקית:** פסק דין העליון בעניין **חברת אול שירותים נ' גבריאל מושיץ (1995)** קבע כי פיצוי נזיקי אינו חייב במע"מ. הסיבה לכך היא שהתמורה בגין פיצוי נזיקי מנותקת מהפעילות המסחרית של הניזוק, ואינה מהווה "מכר" או "עסקה" לפי החוק. גם אם העוולה היא מסחרית, האחריות הנזיקית נובעת מסיכון שחרג מהסיכונים הסבירים של הפעילות העסקית. (פסקה 47). * **יישום על המקרה:** בית המשפט הדגיש כי המקרה הנדון עוסק בתביעה על בסיס עשיית עושר ולא במשפט (פסקה 32), ולכן ההלכה בעניין יבולי גליל היא הרלוונטית. הוא אף הרחיב וקבע שההלכות הללו חלות גם אם נבחנת התביעה מכוח העילה הנזיקית. * **חידוש/הדגשה בפסק הדין:** * **התמודדות עם טענת התובעת:** בית המשפט דחה בתוקף את טענת התובעת (רמ"י) כי יש לחייב במע"מ. הוא דחה את הטיעון לגבי סמכות עניינית, וקבע כי לבית המשפט סמכות נגררת לדון בשאלה זו, במיוחד כאשר הנתבעים מתנגדים לחיוב (פסקה 24, 28). * **ניגוד עניינים:** בית המשפט העיר הערה משמעותית לגבי מצב של ניגוד עניינים אפשרי, כאשר הפרקליטות, המייצגת את רמ"י (שעשויה לרצות להגדיל את הכנסותיה על ידי גביית מע"מ), מייצגת גם את האינטרס של רשויות המס (פסקה 22). * **אי-התקבלות תקן 11א' והראיות החדשות:** בית המשפט לא קיבל את הטענה כי יש לאמץ את תקן 11א' של מועצת שמאי המקרקעין (שצורף לראשונה בשלב הסיכומים) לצורך חיוב במע"מ. הוא קבע כי התקן רלוונטי להיטלי השבחה ולא לשימוש שלא כדין, וכי הכללתו של מע"מ בשומות לצורך היטל השבחה מבוססת על עסקאות רצוניות, בניגוד למצב של שימוש שלא כדין (פסקה 50-51). כמו כן, תעודת עוסק מורשה שצורפה לראשונה בסיכומים נחשבה כראיה שלא הוגשה כדין. * **הבחנה בין שימוש מוסכם לשימוש שלא כדין:** בית המשפט דחה את טענת ה"מדיניות הראויה" של התובעת, לפיה אין זה הגיוני שחוכר שעושה שימוש מותר ישלם מע"מ ופולש יהיה פטור. הוא הסביר כי דמי השימוש הראויים בשימוש שלא כדין (6%) גבוהים יותר מדמי חכירה בשימוש מוסכם (שעשויים להיות 5% ואף פחות), ולכן אין כל חוסר הגיון או חוסר צדק. (פסקה 52-54). 4. **היקף החיוב הכספי:** * **העיקרון:** בית המשפט קבע את סכום דמי השימוש הראויים בגין כל אחת מהשנים 2016-2022, בהתאם לחישוב שבוצע על בסיס חוות הדעת השמאית המתוקנת, תוך יישום שיעור של 6% משווי המקרקעין והרווח היזמי (ללא מע"מ) (פסקה 19-20). * **חידוש/הדגשה:** סכום הקרן הכולל שנפסק הוא 590,661.24 ₪, **ללא מע"מ**. פסק הדין מפרט בפירוט רב את החישובים השנתיים, כולל דרישה להצמדה וריבית חוקית מהמועד האמצעי של כל תקופה (פסקה 56). 5. **הוצאות משפט ושכר טרחה:** * **העיקרון:** חיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. * **היקף:** סך של 10,000 ₪ להוצאות משפט ו-50,000 ₪ (כולל מע"מ) לשכר טרחת עורך דין. (פסקה 57). **סיכום:** פסק הדין המשלים משלים את התמונה המשפטית של התביעה המקורית, תוך שהוא מטפל בשני היבטים מהותיים: קביעת הסכום הסופי של דמי השימוש הראויים והכרעה ברורה בשאלת הוספת המע"מ. ההכרעה בשאלת המע"מ מהווה חיזוק משמעותי להלכה המשפטית הקיימת, תוך ביסוסה על עקרונות יסוד של חוק מע"מ ופסיקות עליונות, תוך דחיית טענות התובעת בנוגע לסמכות, פרשנות התקנות, ושיקולי מדיניות. בית המשפט הדגיש כי דמי השימוש הראויים, במיוחד כאשר הם נפסקים על בסיס עשיית עושר ולא במשפט או עוולה נזיקית, אינם מהווים "עסקה" או "מכר" החייבים במע"מ.