המ"ש 2343-12-23

תקציר

הנאשם שילם את הקנס בגין עבירת תנועה, ולאחר מכן ביקש להישפט. הבקשה הוגשה למעלה משלושה חודשים לאחר המועד האחרון, ולא סיפקה כל הצדקה לאיחור בבקשה או לפרטים של הנהג בפועל לכאורה ברכב בעת ביצוע העבירה. הנאשם הכחיש באופן גורף את העבירה והטיל ספק במהימנות מצלמות המהירות א/3 ששימשו כראיה, בטענה כי ייגרם עיוות דין אם לא יינתן המשפט. בית המשפט קבע כי תשלום הקנס נחשב כהודאה באשמה על פי החוק, והנאשם לא הציג כל ראיה משכנעת המצדיקה את הבקשה המאוחרת או מראה עילה לעיוות דין. השופט התייחס למספר פסקי דין קודמים התומכים בדחיית הבקשה והדגיש כי טענות של נהג אחר המשתמש ברכב אינן מצדיקות את הארכת מועד המשפט. השופטת דחתה גם את הטענה בדבר אמינות מצלמות המהירות, וציינה כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענה וכי פסקי דין קודמים ביססו את מהימנותם של מכשירים אלה. מאחר שהבקשה הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר המועד האחרון ללא הסבר מניח את הדעת, החליט השופט לדחות את הבקשה למשפט חוזר, תוך הדגשת סופיות הדיון.