סע"ש 50537-05-17

תקציר

התובעת, שסבלה ממצב רפואי שהגביל את יכולתה לעבוד, פוטרה מעבודתה כאורזת מוצרים ברשת סופרמרקטים עקב צמצום כוח אדם בעקבות חקיקת חוק שהפחית את השימוש בשקיות חד פעמיות. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת, בדרישה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש, וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני והפסד השתכרות לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בית הדין פסק לטובת התובעת, וקבע כי נכותה היוותה שיקול בהחלטת הנתבע לפטר אותה, וכי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הפיטורים לא היו מפלים. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הראתה כי היא מתחשבת בנכותה של התובעת ועשתה מאמצים אמיתיים לשבץ אותה בתפקיד מתאים אחר. יתר על כן, בית הדין קבע כי הנתבעת לא ניהלה הליך פיטורים כדין, שכן היא לא אפשרה לתובעת נוכחות ייצוג במהלך הדיון ולא הודיעה לה על הסיבות האמיתיות לפיטוריה. כתוצאה מכך, פסק בית הדין לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ו-45,000 ₪ נוספים בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. כמו כן הורה בית המשפט לנאשם לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪. תביעת התובע לנזק ממוני והפסד השתכרות נדחתה מחוסר ראיות.