ת"פ 49331-02-16

תקציר

בית המשפט דוחה את טענתו של עומר לאכיפה בררנית מצד התובע. עומר טען כי ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום מבלי להגיש כתב אישום נגד טלאל, שהיה גם הוא ברכב, אינה צודקת. בית המשפט קובע כי בידי התובע די ראיות כדי לקשור את עומר לעבירות החזקה ושיבוש הליכי משפט, בניגוד לטלאל. נטל ההוכחה, אם כן, נותר על עומר. לאחר מכן פונה בית המשפט לגזר הדין, אותו הוא קובע על פי חומרת העבירה, הערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הרווחת והנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. העבירות במקרה זה הן החזקת נשק ושיבוש הליכי משפט. על בית המשפט להתחשב גם בנסיבות שאינן קשורות זו לזו, כגון שיתוף הפעולה של הנאשמים, הפגיעה בנאשמים ובבני משפחותיהם והרישום הפלילי שלהם. הערכים החברתיים הנפגעים מהחזקת נשק הם שלום הציבור ושלטון החוק. פוטנציאל הפגיעה בערכים אלה נחשב בינוני במקרה זה, שכן אמצעי הלחימה הוסתרו והועברו, דבר המעיד על רמה מסוימת של תכנון. למרבה המזל, לא נגרם נזק מהעבירות, אך פוטנציאל הנזק גבוה מאוד. מקרים קודמים מצביעים על כך שהעונש על עבירות כאלה נע בדרך כלל בין 6 ל-30 חודשי מאסר. לאחר ששקל את כל הגורמים הרלוונטיים, גזר בית המשפט על עומר 7 חודשי מאסר בפועל וחודש מאסר על תנאי, ועל עות'מאן 10 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי. גזרי הדין נמצאים בקצה התחתון של טווח הענישה ההולם בשל שיתוף הפעולה של הנאשמים, ילדיהם הקטנים ומצבם הכלכלי. גזרי הדין יחלו ב-10 בינואר 2018, ולנאשמים יש זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.