ע"א 102/87

תקציר

הערעור בפני בית המשפט העליון הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קבע כי הסכם שנחתם בין שני משיבים מחייב את חברת הביטוח המערערת, אריה, כשולחה של המשיבה השנייה, עזר, סוכנות ביטוח. המשיבה הראשונה, לודג'יה, חתמה על הסכם עם עזר, אשר העניק ללודג'יה זכויות נוספות מעבר לפוליסות הביטוח הסטנדרטיות שהציע אריה. אריה טען כי עזר חרגה מסמכותה בחתימתה על הסכם זה. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי אריה, בהתנהגותו, אימץ את ההסכם ובכך מחויב לו. נקודת המוצא לקביעת קיומה של משימה היא פעולות השולח. אמנם אין די בהודעתו של עזר ללודג'יה על המשימה, אך יש לבחון את מעשיו של אריה. אישורו של עזר לשמש כסוכנו של אריה אינו מסמיך אותה במשתמע לחתום על הסכמים כמו זה. יתר על כן, על פי חוק השליחות, שליחות מכללא אינה יכולה לכלול פשרה או ויתור. עם זאת, ניתן לראות בהתנהגותו של אריה לאחר חתימת ההסכם – מתן הלוואה ללודג'יה וחישוב ההפרש בערכי הפוליסה על פי ההסכם – ראיה לקיומה של שליחות מוקדמת או אישור בדיעבד של ההסכם, השקול לאישור מלכתחילה. בית המשפט דחה גם את טענתו של אריה כי ההסכם אינו חוקי משום שלא קיבל אישור מהמפקח על הביטוח, לפי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח. החוק מחייב רק להודיע על שינויים בתנאי הביטוח לממונה בתוך 30 יום, ואי ביצוע הדבר לא יהפוך את ההסכם לבלתי חוקי. השופט מ' שמגר נתן את פסק הדין, אליו הסכימו השופטים א' גולדברג וי' מלץ. הערעור נדחה, ואריה חויב לשלם ללודג'יה הוצאות בסך 8,000 שקל.