ע"פ 6490/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על עונשו של קטין שהורשע ברצח. המערערת, מדינת ישראל, טענה כי העונש שהוטל על המשיב, שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, היה מקל יתר על המידה. בבית המשפט המחוזי היו דעות רוב ומיעוט, כאשר הרוב הטיל עונש של 18 שנות מאסר בעיקר בשל מיעוטו של המשיב ומוגבלותו השכלית. דעת המיעוט צידדה במאסר עולם. פסק דינו של השופט דנציגר, אליו מצטרפים השופטים שהם והנדל, מקבל את הערעור ומחמיר את עונשו של המשיב ל-21 שנות מאסר. בקבלת החלטה זו דנה השופטת בשיקולים המבחינים בגזר דינם של קטינים לעומת בגירים, ובהם הדגש על שיקום והיעדר מאסר עולם חובה. בעוד שהמשיב מכיר במיעוטו ובקשייו האינטלקטואליים, השופט טוען כי לגורמים אלה ניתן משקל מופרז על ידי הרוב בבית המשפט המחוזי, במיוחד נוכח היעדר המלצה לשיקום ורמת מסוכנותו הגבוהה של המשיב לחברה. זאת ועוד, השופט מציין את הפגיעה הקשה שגרמה הפגיעה במשפחת המנוח, ומדגיש את הצורך במסר ברור המבטא את סלידתה של החברה ממעשים נתעבים מסוג זה. השופט מגיע למסקנה כי יש לאזן בין שיקולי השיקום לבין שיקולי ענישה אחרים, המצדיקים בסופו של דבר החמרת העונש.