ת"א 24503-10-20

תקציר

המקרה סובב סביב עובד מוסך, קובי, שגרם בשוגג לתאונה בעת שטיפל ברכב. השאלה המרכזית היא האם האירוע נחשב לתאונת דרכים ואם מעשיו של קובי מהווים נהיגה. אם כן, בית המשפט היה צריך לקבוע אם קובי מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף. התובעת, פלוני, והמוסד לביטוח לאומי (מל"ל) תבעו את קובי, את חברת המוסכים, את קרנית (הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) ואת מבטחי הרכב, בדרישה לפיצוי. השופט ביסס תחילה את התשתית העובדתית, והעדיף את גרסתו הראשונית של קובי לאירועים על פני סתירותיו המאוחרות. לפי גרסה זו, קובי ביקש לנהוג ברכב, אך הוא סטה במפתיע קדימה בהילוכו וגרם לתאונה. השופט הגיע למסקנה כי מדובר בתאונת דרכים, שכן תנועת הרכב הבינה את הסיכון התחבורתי. באשר לאפיון מעשיו של קובי כנהיה, קבע בית המשפט כי כוונתו לנהוג והתנעת הרכב היוו נהיגה, למרות שקובי לא השלים את הפעולה עקב התאונה. בעקבות זאת, בחן השופט האם קובי מחזיק ברישיון נהיגה תקף. אין עוררין על כך שלקובי לא היה אז רישיון ישראלי. קרנית טענה כי יש לראות ברישיון זר או שווה ערך לו תקף, אך השופטת דחתה זאת, בנימוק של המצב המשפטי בעת התאונה והיעדר חובת גילוי קונקרטית. לפיכך, מבטחי הרכב לא היו אחראים, וקרנית הייתה אחראית לשיפוי. השופטת דחתה גם את טענת המל"ל נגד קרנית, שכן היא לא יכלה לחזור על זכות השיבה של האחרונה נגד החברה המעסיקה. קרנית קיבלה הודעת צד ג' נגד חלק מבעלי המניות ומנהלי החברה, אך לא נגד בעל המניות היחיד בחברה, שכן לא נמצא בסיס להרמת מסך התאגיד. משכך, נדחו התביעות נגד מבטחי הרכב, החברה ונתבעת נוספת, ואילו קרנית חויבה בשיפוי פלוני והמל"ל. השופט פסק גם את ההוצאות ושכר הטרחה, והפעיל איפוק בהקצאתם בשל מורכבות התיק והתביעות החופפות.