עש"א 55009-11-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך ארוך שנים המשתרע על פני 17 שנים בין המערערת למשיב על מילוי התחייבויות על פי הסכם קומבינציה. מדובר בפסק בוררות, בבקשה לביטול פסק הבוררות ובפסק דין שלאחר מכן. המחלוקת המרכזית נסובה סביב ביצוע פסק דין כספי וחישוב הריבית על החוב. המערערת שילמה את סכומי פסק הדין בתוך פרק הזמן שנקבע, אך נענתה על ידי המשיב כעבור שנתיים בבקשה לתשלום נוסף של ריבית פיגורים בסך 1,808,063 ₪. המערערת טענה כי המשיבה אינה זכאית לריבית זו בשל איחור וכי יש להפחית את הריבית. רשם ההוצאה לפועל פסק לטובת המשיב, והניע את המערער לערער. הערעור ביקש לערער על ההחלטות שניתנו בפסק הדין ועל אי התייחסות להפחתת ריבית הפיגורים. לאחר עיון מצא השופט כי רשם ההוצאה לפועל שגה בכך שהתייחס למועד פסק הבוררות ולא למועד פסק הדין להוצאה לפועל מיום 23.5.2018, שלא הוגש לביצוע. פסק הדין פירט את הסכומים והמועדים מהם יש לחשב הפרשי ריבית והצמדה. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של לשכת ההוצאה לפועל הוא לבצע, ולא לפרש או לשנות את פסק הדין. השופט ביטל את פסק דינו של הרשם והורה להעריך מחדש את סכומי החוב על בסיס פסק הדין להוצאה לפועל. יש לנכות מהסכום המתוקן את התשלום של המערערת בסך 2,556,907.38 ₪, ועל לשכת ההוצאה לפועל לבחון את התשלומים שבוצעו. בנוסף, חויב המשיב לשאת בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 10,000 ₪. בפסק הדין הובהר כי המועד הרלוונטי לחישוב הוא זה של פסק ההוצאה לפועל, והעניין הוחזר ללשכת ההוצאה לפועל להמשך בחינה.