תלה"מ 39665-11-18

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בסכסוך בין זוג לא נשוי, אם תובעת ואב נתבע, בנוגע למזונות בתם הקטינה. הצדדים לא הסכימו על מערכת היחסים והסדרי המגורים ביניהם טרם לידת הילד, כאשר התובעת טענה כי חיו יחד והנתבעת הכחישה זאת. עם זאת, נקבע משפטית כי הנתבע הוא אביו של הקטין. התובעת ביקשה מזונות עבור הקטינה, אך תביעתה נדחתה לאחר שלא התייצבה לדיון. החלטה זו בוטלה מאוחר יותר, והתיק הועבר לבית משפט אחר. לאחר שניסיונות הפשרה נכשלו, פסק בית המשפט בעניין. הנושא העיקרי היה לקבוע את סכום המזונות המתאים, תוך התחשבות בהכנסות ובפוטנציאל ההשתכרות של שני ההורים. לתובע, בעל תואר שני ביחסים בינלאומיים וניסיון בתקשורת, נמצא פוטנציאל השתכרות של 7,000 ₪, ואילו הנתבעת, שעבדה בעבודות שונות, נמצאה בעלת פוטנציאל השתכרות של 7,500 ₪. בית המשפט העריך את צרכי הקטין, לרבות צרכים והוצאות נוספות, וקבע את תשלום מזונות האב על 1,700 שקל לחודש עד הגיעו של הילד לגיל שש, ולאחר מכן על 1,400 שקל לחודש. בית המשפט פסק גם על חלוקת הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות, וקבע כי שני ההורים יישאו בהן באופן שווה. פסק הדין פירט גם את משך תשלומי המזונות ופירט את חובותיו של האב במהלך שירותו הצבאי או השירות הלאומי של הקטין. עוד ציינה השופטת כי הדין העברי חל על שני הצדדים, המחייב את האב לדאוג לכל צרכיו החיוניים של הקטין. ההחלטה נועדה לאזן בין האחריות הכלכלית של שני ההורים תוך התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות שלהם ובטובת הילד.