עב"ל 32366-09-21

תקציר

השופטים דחו את הערעורים שהובאו בפניהם, שטענו להסדר מיטיב יותר בכל הנוגע לחישוב בסיס השכר לנפגעי עבודה הסובלים ממחלות ארוכות מועד או מיקרוטראומות. קביעת השכר שישולם מעוגנת במועד אחיד, שהוא יום תשלום פיצויי הפגיעה לראשונה, הקשור רעיונית לתחילת הנכות, לדברי השופטים. הם לא מצאו תימוכין טקסטואליים בחקיקה הרלוונטית לפרשנותם של המערערים, שתאפשר למבוטחים לבחור את השכר הגבוה יותר בין מועד רכישת הנכות לבין הופעת הנכות. השופטים התייחסו לפסיקה קודמת, שגם היא לא תמכה בהסדר הבחירות ובמקום זאת הדגישה את אחידות השיטה. יתר על כן, הם סברו כי עצם טבען של מחלות ארוכות מועד משמעותו שכל ניסיון לאתר את מועד ההדבקה המדויק יהיה שרירותי, ולכן מועד הופעת הנכות הוא העוגן הסביר ביותר לחישוב השכר. גישה זו, הם טענו, מגלמת בצורה הטובה ביותר את מטרת החקיקה, שהיא להבטיח כי הכנסתו של נפגע עבודה לאחר תאונה או מחלה לא תהיה נמוכה מהכנסתו לפניה. לבסוף, הכירו השופטים בכך שאמנם ייתכנו תנודות בשכר בתקופה שבין רכישת הנכות לבין הופעת הנכות, אך אין בהן כדי להצדיק חריגה מהכלל האחיד. ככלל, דחיית הערעורים התבססה על פרשנות מחמירה של החוק, על קדימות שנקבעה בפסיקה קודמת ועל שיקולים מעשיים של מחלות ארוכות טווח. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.