ע"א 1844/00

תקציר

פצועה תבעה פיצויים לאחר שתאונת דרכים הותירה אותה עם מוגבלות. התיק נדון בבית משפט השלום בעכו, שפסק לה פיצויים בסך 357,929 ש"ח, מתוכם 300,000 ש"ח בגין אובדן השתכרות עתידי. הנתבע ערער על הסכום, שסבב סביב הסכום האחרון. השופטת קבעה בתיק המקורי כי פוטנציאל ההשתכרות של האישה נפגע עקב התאונה, והצדיק את הפיצוי בשל חומרת נכויותיה הרפואיות והשפעתן על עתידה התעסוקתי, בעיקר כמורה. נכויותיה כללו צליעה, אסימטריה בפנים, השמנת יתר, צלקות ופוסט טראומה, שהשופט קבע כי יפגעו ביכולתה לעבוד ברוב המקצועות. השופטת לקחה בחשבון גם את הישגיה הלימודיים הרגילים ואת הרקע הסוציו-אקונומי שלה, והגיעה למסקנה כי יש לחשב את פוטנציאל ההשתכרות שלה על בסיס השכר הממוצע במשק. שופט הערעור הסכים עם שומה זו והוסיף והסיק כי הפיצוי צריך להתבסס על הפחתה של 15% מהשכר הממוצע במשק, שלאחר מס מסתכם ב-5,570 ש"ח לחודש. בהתחשב בשנות ההשתכרות הנותרות שלה, חישב שופט הערעור את סכום אובדן ההשתכרות ל-247,416 ש"ח. הם הציעו להפחית את הפיצוי הראשוני ל-250,000 ש"ח, וכן לפסוק למערערת 3,000 ש"ח בגין הוצאות ערעור. השופט ש' ברלינר ניהל את הערעור, וההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים.