רע"ב 10475/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשתו של אסיר לחופשה לצורך ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר. האסיר, שהורשע בעבירות מין בבתו הקטינה, ביקש לערער על ההחלטה לשלול ממנו חופשה ממאסר וכן על בקשה לביקור אצל אביו החולה. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו, בנימוק של חשש לשלומה של הנפגעת ולתפיסת המסוכנות הנשקפת מאסיר, בשל היעדר התקדמות טיפולית משמעותית. המלצת ועדת גילוי עריות, שהתמקדה בסיכונים פוטנציאליים לבני משפחה, הייתה גורם מרכזי בהכחשה, בהתאם לפסיקה קודמת. המבקש טען כי מב"ן של שירות בתי הסוהר העריך אותו כמי שאינו מהווה סכנה לציבור, אך בית המשפט נתן משקל רב יותר לחוות דעתה של ועדת גילוי עריות. בית המשפט הדגיש את אופייה המינהלי של ההחלטה ואת היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית, ולא מצא נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. השופט ציין גם את חומרת פשעיו של האסיר ואת הצורך בהחלטה סבירה ואישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהוא מאפשר לשקול מחדש את בקשתו של האסיר לביקור אב בצירוף מסמכים רפואיים נוספים. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר נותר בעינו.