עת"מ 40312-11-18

תקציר

השופט, ארנון דראל, שקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים והגיע להכרעה בעתירה בדבר ביטול אישורים והחזר מענקים בגין שתי תוכניות מנע. ראשית, קבע השופט דראל כי יש לדחות את העתירה לעניין ההחלטה לבטל את אישור העותרת לשתי התוכניות ואת הדרישה להחזר המענקים. הוא מצא כי החלטת הרשות המנהלית הייתה סבירה ונתונה לשיקול דעתה, בהתחשב בכך שהעותרת סגרה את מפעליה, פיטרה עובדים ולא עמדה ביעדי התוכנית. הדרישה למפעל "מתחרה" חלה על שתי התוכניות, וניתן לבטל את האישור גם לאחר הביצוע הסופי, שכן החוק קובע תקופת הפעלה של 7 שנים. עם זאת, השופט מצא צדק בטענות העותר בשני היבטים: הדרישה להחזר מלא של המענקים והריבית שנגבתה עליהם. הוא קבע כי הרשות המינהלית לא הפעילה את שיקול דעתה ולא שקלה אפשרות להחזר חלקי, כמתחייב בחוק. החלטת הרשות, שהתבססה על חוות דעת משפטית לפיה החזר כספי מלא הוא האפשרות היחידה עם סגירת המפעל, נמצאה כבלתי עולה בקנה אחד עם החוק ומהווה הפעלת סמכות בלתי סבירה. השופט דראל קבע כי על הוועדה לשקול מחדש את הבקשה להחזר חלקי, בהתחשב במכלול הנסיבות הרלוונטיות. שנית, השופט הגיע למסקנה כי ועדת ההתנגדויות לא הצדיקה די הצורך הטלת ריבית על המענקים. הוועדה תצטרך לבחון סוגיה זו מחדש, בהתחשב בתקופות השונות ובעיכובים שחלו במהלך הטיפול בבקשות העותר, ולקבוע קביעה ברורה. כל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין של השופט ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 28.3.19.