ת"א 1190-01-20

תקציר

מדינת ישראל תבעה את יוסף טרדאו על פינוי ודמי שימוש שלא שולמו בגין שימושו בחלקת אדמה הצמודה לביתו. הקרקע, שהבעלות עליה אינה שנויה במחלוקת על ידי הנתבע, הוקצתה במקור להוריו בשנות ה-50 אך עוקלה חלקית על ידי מינהל מקרקעי ישראל בשנת 1975. הנתבע טען כי למשפחתו יש רישיון להשתמש בקרקע שנותרה, טענה שבית המשפט דחה מחוסר ראיות. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי הייתה לו זכות להשתמש בקרקע מכוח הצורך, שכן קיימת אפשרות להרחיב מעט את החניון הקיים בסמוך לביתו. נקבע כי הנתבע השתמש במקרקעין ללא רשות, ולכן חויב בתשלום דמי שימוש. שיעור שכר טרחה זה, שנקבע על 5% משווי הקרקע על ידי השמאי שמונה על ידי בית המשפט, לא התערב על ידי השופט למרות בקשת התובע לקבוע אותו על 6%. התקופה הרלוונטית בגינו נגבו דמי שימוש החלה שבע שנים לפני הגשת התביעה, ונמשכה עד להכרעת הדין. נוכו מדמי השימוש בגין שטח החורג ממקרקעי התובעת, ולתקופה בה השימוש של הנתבעת בקרקע היה פחות אינטנסיבי. גם טענות הנתבעת לקיזוז נדחו, בעיקר משום שנמצאו בלתי אמינות, ובמקרה אחד חזרו בהן. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע 203,244 ₪ דמי שימוש ו-18,147 ₪ שכר טרחת עורך דין.