ע"א 4588/96

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורה של המערערת לפי סעיף 122(ב) לחוק הירושה, בקובעו כי פסק הדין לא יחייב את היורשים אלא יזכה אותם, דבר שאינו לטובת המערערת. הפרשה נסובה סביב התחייבות כספית לכאורה של משפחת מרגוליס, ובפרט סביב התחייבותו של יוסף מרגוליס לממן עסקה באמצעות חברת B&H. המערער טען כי יוסף, שפעל כסוכן של הוריו - הנתבעים - הבטיח כי המשפחה תכסה את עלות רכישת המניות לפרויקט עמנואל סיטי. עם זאת, לא היה ברור מי מבני המשפחה אכן התחייב לכך, ובית המשפט המחוזי קבע כי לא הייתה הרשאה מפורשת או משתמעת ליוסף להבטיח הבטחה כזו. בית המשפט בחן את היקף הרשאתו של יוסף, והגיע למסקנה כי הוא פעל כשלוחה של ב"ה ולא כשלוחו של הנתבעים באופן אישי. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שיוסף קיבל רשות ליטול אשראי מהחברה, ואף לא היה אישור בדיעבד לחייב את הנתבעים להחזיר כספים. עדויות של מעורבים שונים, לרבות יועצים משפטיים ופיננסיים, לא איששו את טענות המערער. משכך, נדחתה גם טענתו הפרוצדורלית של המערער, שכן נטל ההוכחה לאישור מוטל עליו. הגנות נוספות אליהן התייחסו המשיבים, כגון סיבת קריסת החברה, נחשבו מיותרות בשל ההחלטה הכוללת לדחות את הערעור. סיכומו של דבר, הערעור נדחה פה אחד על ידי השופטים, כך שלא נקבע צו להוצאות כנגד המערער.