בש"פ 7129/21

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למקרה בו נתפסו כמה שעונים על ידי המבקש והוא ביקש את החזרתם. השעונים נחשדו כמזויפים ולכן לא חוקיים להחזקתם. התיק עבר מספר גלגולים בערכאות נמוכות יותר, וכתוצאה מכך הוחלט שלא להחזיר את השעונים למבקש. הסמכות המשפטית העיקרית המסדירה את התיק היא סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי, המסמיך את בית המשפט להורות על החרמה או השמדה של רכוש שאינו חוקי לשימוש או להחזקה, גם אם לא הוגש כתב אישום. סמכות זו חייבת להיות מופעלת בזהירות בשל הפגיעה בזכויות הקניין של הבעלים הכרוכה בה. על רשויות האכיפה לשקול את הפגיעה אל מול פוטנציאל הפגיעה בצדדים שלישיים ובאינטרס הציבורי. במקרה ספציפי זה, הסכים המבקש בבית משפט השלום כי השופטים יחליטו על גורל השעונים שנתפסו במסגרת ההליך הפלילי. המבקש ידע אפוא כי ייתכן שהשעונים לא יוחזרו וכי ניתן לקבוע את גורלם ללא הליך אזרחי. בתי המשפט המעורבים ערכו סקירה של חוות דעת מומחים בנושא, מה שהוביל אותם למסקנה כי השעונים אכן מזויפים ואין להחזירם למבקש. טענות המבקש כי לא התעקש לחקור את המומחים בחקירה נגדית בשל חוסר מודעות להשלכות אינן משכנעות. משכך, החליט בית המשפט העליון שלא להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות ודחה את בקשת רשות הערעור, ובכך למעשה אישר את ההחלטה לחלט את השעונים.