בש"פ 4796/16

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות שהוצגו בתיק של עבירות מין במסגרת משפחתית. השופטים סוקרים את הראיות לכאורה לאשמתם של שני המערערים - בני זוג - בנוגע לאישומים המיוחסים להם. באישום הראשון נבחנות הראיות שהציגה המתלוננת העיקרית, שהיא בתה של המערערת. הודעותיה במשטרה, המתארות שנים של התעללות מינית מצד אמה בידיעתו ובהשתתפותו של אביה החורג, עקביות ונתמכות בראיות חיצוניות. זה כולל ראיות DNA המאשרות את אבהותו של האב החורג לגבי ילדו של המתלונן העיקרי. השופטים מוצאים אמינות גם בגרסתה של המתלוננת בנוגע לאירוע תקיפה מינית שביצע האב החורג, אשר אושרה בחלקה על ידי הנאשם השני. השופטים מגיעים למסקנה כי יש די ראיות לכאורה לאישום הראשון. לגבי האישום השני בוחנים השופטים את תלונותיהן של המתלוננות השנייה והשלישית, שהן בנותיו של הנאשם השני. גם גרסאותיהם בדבר תקיפה מינית, שבוצעה על ידי המערער ונצפו על ידי המתלוננת השלישית, נמצאו כראיות לכאורה. הדבר נתמך במסמכים רפואיים ורווחתיים, כמו גם בהכחשתו של המערער את האישומים, בעוד הנאשם השני אישר את הקשר ביניהם. השופטים מציינים כי חלק מהראיות שהציגה ההגנה מתייחסות למהימנות התלונות, אליהן יש להתייחס במשפט העיקרי, ולא בשלב זה. לאחר שמצאו ראיות לכאורה לשני האישומים, עוברים השופטים לדון בעילות המעצר ובחלופות המעצר. הם מסכימים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי נשקפת מהמערער סכנה לחברה וסכנה לשיבוש הליכי משפט, וכי אין חלופה ראויה למעצרו. עם זאת, הם מציינים כי המערערת רשאית לעתור שוב לבית המשפט המחוזי בבקשה לחלופת מעצר, שכן החלופה הנוכחית המוצעת - שהייה עם בני משפחה - אינה חזקה דיה, בהתחשב באופי האישומים. סיכומו של דבר, הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה, והמערערים יישארו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.