ע"א 36/83

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של שטר ביטחון והדרישות הפרוצדורליות לביצועו. המערערים, שברשותם שטר ביטחון חתום על ידי המשיבים כערבים, ביקשו לאכוף את שטר החוב מבלי לקבוע תחילה את הסכום המדויק המגיע להם על פיו במשפט נפרד. בית משפט השלום דחה את תביעתם, בקובעו כי לא ניתן לקבוע את הסכום המגיע על פי השטר ללא הכרעה משפטית מוקדמת. הערעור בפני בית המשפט העליון נסב סביב שתי שאלות: האם אופיו של השטר מחייב קביעה מוקדמת של הסכום החייב, והאם החלטת בית משפט השלום מהווה "מעשה של בית המשפט" המונע מהמערערים לתבוע על פי שטר המכר. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערים בשני הסעיפים. בית המשפט קבע כי שטר ביטחון מאפשר למחזיק לתבוע בנפרד ללא צורך להוכיח את הסכום המגיע לו על פי חוזה הבסיס. זאת ועוד, בית המשפט הסביר כי החלטת בית משפט השלום אינה מהווה מעשה של בית המשפט שכן אין מדובר בפסק דין לגופו של עניין, ולכן המערערים יכולים להמשיך בתביעתם על פי שטר המכר. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, הפך את החלטת בית משפט השלום והורה לדון בתיק לגופו. כן חויבו המשיבים בהוצאות ערעור המערערים, בסך 50,000 ₪.