ת"א 9657/07

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך בין מבקש לבין שני משיבים. המבקש ביקש מבית המשפט להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד שני המשיבים. עם זאת, הבקשה לא המציאה כדין את צו המניעה למשיב הראשון, אלא ניסתה להגישו באמצעות המשיב השני, שלטענתם היה מוסמך לייצג את הראשון. השאלה המרכזית הייתה האם המשיב השני יכול להיחשב כמורשה לקבל את הבקשה מטעם הראשונה, כפי שהוסדר בכללים 477-478, 482 ו-500. המבקש טען, כי בהינתן שהמשיב השני ניהל משא ומתן עם הראשון, סביר להניח שהמשיב השני הודיע לראשון על הבקשה, ובכך הפך את האמצאה לתקפה לפי כלל 482(א). השופטת קבעה, כי בעוד שיש לפרש את דרישות תקנה 482(א) באופן רחב, המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמשיב השני ניהל את עסקיו של הראשון בישראל, או כי היה לו אישור לקבל מסמכי בית משפט מטעמו. משכך, אין די בהנחה כי המשיב השני הודיע למשיב הראשון על הבקשה כדי לדון בבקשה שהוגשה כדין למשיב הראשון. יתר על כן, הואיל והמשיב הראשון היה צד הכרחי לבקשה, הימנעותו של המבקש מלהמציא לו את הבקשה כדין משמעה כי השקפתו לא עמדה בפני בית המשפט. מחדל זה היה קריטי, שכן תשומותיהם נדרשו להכרעה בבקשה. לפיכך, המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש למתן צו מניעה זמני. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, והורה למבקש לכסות את הוצאותיו של המשיב השני, בסך 25,000 ₪.