עב"ל 58295-02-20

תקציר

בית הדין הגיע למסקנה כי יש להכיר בפציעתו של המערער, שאירעה ביום 15.10.2017, כפגיעה בעבודה, ובכך להפוך את פסק הדין הקודם. ליבת פסק הדין מדגישה את בחינת הסיבתיות וההקשר שבהם אירעה הפגיעה, תוך שימוש במבחן משפטי דו-שלבי להערכת הקשר בין העבודה לבין הפעילות הנלווית שבמהלכה אירעה התאונה. השלב הראשון כרוך בקביעה האם האירוע היה "פעילות אגבית" הקשורה לעבודה, דבר שלא היה שנוי במחלוקת במקרה זה, שכן הפגיעה התרחשה במהלך ריטריט שאורגן על ידי החברה ונתפס כהרחבה של העבודה. השלב השני בוחן את אופי הפעילות בעת התאונה ואת הקשר שלה לאירוע המוכר. בית המשפט מצא כי פעילותו של המערער, על אף שגבלה בפזיזות בשל הכללת פעילויות כמו קפיצה בחבל תחת השפעת אלכוהול, לא ניתקה את הקשר הסיבתי לאירוע הקשור בעבודה. הפעולות התרחשו במסגרת פעילויות גיבוש בחסות המעסיק, שכללו התנהגויות חברתיות נפוצות כגון שתייה וחגיגה. לשם השוואה, בית המשפט התייחס לתקדים דומה, פרשת אדרי, בו פציעה במהלך אירוע חברה שכלל שתייה וריקודים הוכרה כקשורה לעבודה. בית המשפט קבע כי התנהגותו של המערער לא חרגה די הצורך מההקשר המיועד של הפעילות כדי לשלול את הקשר לעבודה. בנוסף, צוין עובדתית כי הפגיעה לא נגרמה במישרין מניסיון הסלטה של המערער אלא התרחשה לאחר חגיגת המעשה, שעדיין נופל בגדר הפעילות המקובלת בעבודה. עוד הגיע בית הדין למסקנה כי צריכת האלכוהול הנלווית, שהתאפשרה על ידי המעסיק במהלך האירוע, לא ביטלה את הקשר לעבודה, מה שהוביל לקבלת הערעור. למערער ניתנת הכרה בפגיעה כקשורה לעבודה, כאשר המוסד חויב בהוצאות המשפט של המערער.