ע"פ 4392/91

תקציר

המערער, ח'ליל חוואג'א, הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח הקורבן, טרטור שעבאן, ונידון למאסר עולם. ההרשעה התבססה בעיקר על הודאותיו של ח'ליל במשטרה לפיהן הוא יחד עם שני שותפיו, אחמד שט ועאידה טורעאני, הכו ודקרו את הקורבן בדירתו. למרות ניסיונו של חליל לחזור בו מהודאתו בבית המשפט, בית המשפט המחוזי מצא אותה אמינה ונתמכת בראיות אחרות. חליל ערער על ההרשעה משני נימוקים. ראשית, הוא טען כי הודאתו הייתה שקרית ונגרמה על ידי חוקרי משטרה שטענו כי שותפיו כבר הודו, מה שלא היה נכון. שנית, הוא הצביע על כך ששותפיו זוכו במשפט נפרד על אותה עבירה, ויצר רושם שבית המשפט מדבר "בשתי שפות". בית המשפט העליון דחה את שתי הטענות. בית המשפט קבע כי הודאתו של ח'ליל ניתנה מרצונו החופשי ונתמכה במספר עובדות מפורטות ומבוססות, המעידות על אמינותה. באשר לזיכוי השותפים, הדגיש בית המשפט כי פסקי דין שונים במשפטים שונים אינם נדירים ואינם מצדיקים בהכרח התערבות. הודגש כי הראיות שהוצגו בשני המשפטים אינן זהות, שכן חליל בחר להעיד במשפטו שלו אך לא במשפט השותפים, מה שהותיר בבית המשפט רושם שונה לגבי אמינותו. יתר על כן, זיכוי השותפים לא כלל קביעות שאינן עולות בקנה אחד עם הרשעתו של ח'ליל. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.