ע"פ 493/88
פסק-דין עליון
תקציר
המערערים במקרים אלה הורשעו בשותפות לקשירת קשר לגניבת מכוניות, זיוף זהותן ומכירתן כשרות. על כל אחד מהם נגזרו עונשי מאסר שנעו בין שנתיים וחצי לארבע שנים, לצד קנסות ומאסרים על תנאי לחלקם. הם ערערו על חומרת העונשים וטענו כי הם צריכים להיות קצרים יותר, שכן הם לא היו הקושרים העיקריים. הקושר המרכזי, שעשה עסקת טיעון והעיד נגד שותפיו, נידון לשלוש שנות מאסר. בית המשפט העליון דחה את הערעורים בקובעו כי עקרון הענישה האחידה אינו מוחלט ואין ליישמו באופן מכני. עונשו המופחת של הקושר העיקרי נבע מהסדר הטיעון ומנסיבות אישיות ולכן לא הכתיב את עונשם של המערערים האחרים, שהתבססו כראוי על מעורבותם ונסיבות אישיות. בית המשפט דחה גם טענות בדבר נסיבות אישיות וחומרת העונשים, וקבע כי הם מוצדקים בהתחשב באופי העבירות. עם זאת, באחד המקרים קיבל בית המשפט את ערעור המדינה והחמיר את העונש בשל חומרת העבירה, שהייתה כרוכה בזיוף מתוחכם ופגיעה משמעותית בקורבנות. עשרות מכוניות נגנבו, והעונשים נדרשו כדי לשקף את חומרת החומרה ולהרתיע מפני פשעים עתידיים. בפסק הדין הודגש כי ענישה אחידה צריכה להתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 493/88 מחמוד סאלח וותד נ' מדינת ישראל, עליון (27.7.1989)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.