תמ"ש 12790/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בני זוג גרושים על חלוקת נכסיהם ותשלומי המזונות. בית הדין מתייחס תחילה לשאלת המזונות, וקובע כי הבעל הוא "מעין מורד" ולכן אינו זכאי לפירות נכסי האישה. הבעל עזב את הבית המשותף ללא התגרות וסירב לקיים יחסי אישות עם האישה, מעשים שבית המשפט מוצא כבלתי מוצדקים. בית הדין מאשר את פסיקתו הקודמת כי האישה זכאית למזונות מהבעל. לאחר מכן, בית המשפט בוחן את חלוקת הנכסים של בני הזוג. בית המשפט מתייחס לכך כאל שותפות רכושית, המבוססת על חזקת השיתוף, החלה על זוגות שנישאו לפני כניסתו לתוקף של דיני יחסי ממון בין בני זוג. על פי חזקת השיתוף, שני בני הזוג תורמים באופן שווה לרווחת המשפחה ולכן נחשבים שותפים שווים בנכסיהם. בית המשפט קובע כי פיצויי הפיטורים של האישה, הירושה והתמורה ממכירת דירתה מלפני הנישואין שימשו כולם לטובתם המשותפת של בני הזוג ובכך מחזק את חזקת השיתוף. לפיכך, האישה זכאית למחצית מתשלומי הפיצויים, הירושה וקופות הגמל של הבעל. החריג היחיד לכך הוא הפנסיה הגרמנית, שבית המשפט פוסק כי האישה אינה זכאית לה, שכן היא נרכשה לאחר המועד המוסכם של פרידת בני הזוג. לבסוף, בית הדין פוסק כי האישה זכאית לחלק מהמוניטין המקצועי של הבעל, כפי שהתפתח במהלך הנישואין בתמיכת האישה, ומהווה חלק מהנכסים המשותפים של בני הזוג. הבעל חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לאישה.