ע"ע 1271/00

תקציר

פסק הדין עוסק במקרה בו עובדים התפטרו מחברה בעקבות שינוי בעלותה, תוך הטלת ספק בזכאותם לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. בית המשפט בחן האם שינוי הבעלות בחברה היווה "נסיבות אחרות" המצדיקות את התשלום. דעת הרוב, בראשות השופט צור, הגיעה למסקנה כי שינוי בעלי המניות כשלעצמו אינו מצדיק פיצויי פיטורים, אלא אם הוא מביא לשינוי משמעותי בתנאי ההעסקה או ביחסים. בית הדין הדגיש כי החוק מעודד המשכיות תעסוקתית וכי יש להכריע בתביעות אלו באופן אובייקטיבי. גם השאלה האם העובדים הזהירו את ההנהלה החדשה על כוונתם להתפטר הייתה משמעותית, שכן היא יכלה לאפשר הזדמנות להתייחס לחששותיהם. למרות תחושות אי הנוחות הסובייקטיביות כלפי הבעלים החדשים, בית המשפט לא מצא הצדקה אובייקטיבית להתפטרותם של המשיבים לפי סעיף 11(א). אשר על כן, התקבל הערעור, תוך ביטול תביעת המשיבים לפיצויי פיטורים נוספים, והדגשת הצורך בנסיבות אובייקטיביות המצדיקות פיטורים כאמור עם התפטרותם. ההחלטה ייחסה חשיבות לשמירה על היציבות התעסוקתית וההקפדה על חוקי העבודה הקיימים, והמשיבים חויבו בהוצאות משפט.