ה"פ 1777-11-17

תקציר

השופט קבע כי הסכם הגירושין בין אילנה לעזרא כהן, שהעביר את זכויותיו של עזרא בדירה לאילנה, תקף ומשקף את רצון הצדדים. השופט דחה את הטענה כי ההסכם אינו אלא עסקת תרמית שנועדה להעלים נכסים מנושיו של עזרא. השופטת הדגישה כי על כוונת הצדדים כאמור בהסכם חזקה כי היא אמיתית, ונטל ההוכחה מוטל על מי שטען אחרת. הראיות שהוצגו לא ביססו את הטענה להסכם מזויף, והשופטת ציינה כי הצדדים אכן חוו משבר של ממש בנישואיהם. בנוסף, קבעה השופטת כי זכותה החוזית של אילנה בדירה, הנגזרת מהסכם הגירושין, קודמת לצו עיקול שנרשם לטובת אשר, נושה של עזרא. השופט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין מצבים בהם מקבל נכס במתנה או בהתחייבות זוכה להגנה פחותה מאשר לנושה. כאן, הדירה לא ניתנה במתנה לאילנה אלא הייתה חלק מהסדר גירושין, המהווה חילופי זכויות הדדיים. עוד ציינה השופטת כי אילנה פעלה בתום לב וכי זכותה החוזית, בהיותה אינטרס מהותי, צריכה לגבור על זכות העיקול של הנושה. השופט הדגיש ספקות נוספים לגבי גרסתו של אשר לאירועים וטיב יחסיו עם עזרא, ובהם היעדר מועדי פירעון בהסכם ההלוואה ואי הבאת ראיות לתשלומים ששולמו לעזרא. עם זאת, פסק הדין נשען בעיקר על תוקפו של הסכם הגירושין ועל קדימות זכותה של אילנה על פני צו העיקול. בעקבות זאת פסק השופט לטובתה של אילנה, התיר לה לרשום את כל הזכויות בדירה על שמה וביטל את צו העיקול. אשר חויב לשלם את הוצאותיה של אילנה בגין ההליך.