ע"א 2469/06

תקציר

במקרה דנן, ביקשו המערערים סעד זמני עד להגשת ערעור על דחיית תביעתם על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קבע כי הסכם בינם לבין המשיבים בדבר מכירת חלקת מקרקעין אכן מחייב אך ניתן לבטלו בשל התנהלות מטעה לכאורה של המערערים. המערערים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטענו כי ביטול ההסכם על ידי המשיבים שלל מהם שלא בצדק את היתרונות של עסקה בעלת פוטנציאל רווחי, והם ביקשו למנוע מהמשיבים לבצע פעולות כלשהן הקשורות לחלקה עד להכרעה בערעור. עם זאת, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שכן המשיבים טענו לצורך כלכלי במכירת הקרקע להוצאות מחיה והוצאות רפואיות. בית המשפט קבע, כי ניתן לפצות את האינטרסים הכספיים של המערערים באמצעות פיצויים כספיים אם יזכו בערעור, ואילו מניעת יכולתם של המשיבים למכור עלולה להקשות עליהם קשיים משמעותיים. בבקשתם המאוחרת לסעד זמני התלויה ועומדת בערעור, טענו המערערים כי בית המשפט המחוזי טעה טעות מהותית וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עם זאת, בית משפט זה מצא כי המערערים לא הוכיחו סיכויי הצלחה גבוהים דיים בערעור ואף לא מאזן נוחות משכנע כדי להצדיק את הסעד הזמני. באופן משמעותי, ציין בית המשפט את הסבירות הנמוכה יותר של המשיבים לגרימת נזק בלתי הפיך ממכירת הקרקע לפני הערעור, ועמד על הצורך שלהם במימון פוטנציאלי של טיפול בשל בריאותם וגילם, אשר גבר על האינטרסים הכלכליים העיקריים של המערערים בקרקע. זאת ועוד, גרסת המשיבים, אשר תיארה מכירה בלחץ, לא הייתה שנויה במחלוקת משכנעת על ידי המערערים. משכך, נדחתה הבקשה לסעד זמני, וצו המניעה הארעי שניתן קודם לכן בוטל, והמערערים חויבו לשלם למשיבים 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.