עק"פ 53255-06-16

תקציר

פסק הדין דן בפסיקה בעניין קובלנה פלילית פרטית והאם יש לאפשר לה להמשיך או לא. קובלנות פרטיות הן חריג לכלל לפיו יש להגיש כתב אישום פלילי על ידי המדינה, והן נועדו לתת מענה לעניינים פליליים הנוגעים למערכת יחסים ישירה בין התובע לנתבע, הדומים יותר לענייני המשפט האזרחי. היתרונות של תלונות פרטיות הם בכך שהן מאפשרות לקורבנות להשפיע על ההליך הפלילי, במיוחד כאשר רשויות התביעה אינן מתכוונות לנהל תיק. עם זאת, הם מציגים גם קשיים, כגון הסיכון להיות מונעים על ידי רגשות נקמה או הטרדה, בזבוז זמן בבית המשפט, וחוסר איזון הכוחות בין המתלונן לבין הנאשם. לפיכך הציב המחוקק מגבלות על השימוש בתלונות פרטיות כדי להבטיח שימוש ראוי בהן. למרות זאת, נשמעו קריאות לבטל לחלוטין את מוסד הקובלנות הפליליות, והוגשה הצעת חוק בנושא. בית המשפט העליון תמך בהצעת חוק זו, בנימוק של זמינותם של אפיקי צדק חלופיים, כגון הליכים אזרחיים, שבהם נטל ההוכחה קל יותר ומגדיל את הסיכוי להכרה בנזקי הקורבן. במקרה הספציפי שלפנינו, פתחו המערערים תחילה בהליכים אזרחיים ולאחר מכן הגישו קובלנה פלילית כנגד המשיבים. בית משפט קמא מצא כי הקובלנה הפלילית שימשה קלף מיקוח למינוף תביעותיהם הכספיות של המערערים בתיק האזרחי וכי המערערים "נעים לסירוגין באופן מפותל ומטעה בין המישור הפלילי למישור האזרחי". בית המשפט קבע כי מדובר במקרה חריג שבו ביטול ההליך הפלילי מוצדק כדי להגן על עקרונות הצדק וההגינות, נוכח המניעים המפוקפקים שעמדו מאחורי התלונה. ערכאת הערעור הסכימה עם שומה זו ודחתה את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי המערערים כבר פתחו בתביעה אזרחית, ששימשה חלופה ראויה יותר. גם בקשת המשיבים להוצאות נענתה, והמערערים חויבו לשלם 7,500 ₪.