ע"א 429/76

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לסיווג היטל שחבה חברה בפירוק לקרן מוצרי צמר ומוצרים סינתטיים. השאלה הייתה האם היטל זה מהווה "מס ממשלתי" לפי סעיף 220א(1)(ג)(2) לפקודת החברות, אשר יקנה לו עדיפות כנושה בהליכי פשיטת הרגל. בית המשפט קבע כי המונח "תשלום חובה" הוא מונח רחב הכולל את כל התשלומים לרשות ציבורית, לרבות מיסים. עוד נקבע כי ההיטל, המוטל מכוח תקנות שעת חירום (תשלומי חובה), התשי"ח-1958, ייחשב כ"מס ממשלתי" לפי פקודת החברות. קביעה זו התבססה על אופיו של ההיטל, שעמד בתנאי סיווגו כמס, למרות שמו הספציפי וקיומה של קרן נפרדת אליה הופקדו ההיטלים. קריטריונים אלה כללו את העובדה שההיטל שולם לרשות ציבורית, הוא הוטל בכפייה, והוא לא היה קשור לשירותים ספציפיים שניתנו למשלם. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי יש לבחון את טיבו האמיתי של התשלום ולא את תוויתו. בנוסף, בית המשפט התייחס לתקדימים ישראליים וזרים, לרבות מקרים מארה"ב, אשר תמכו בפרשנות רחבה של המונח "מס" בחוקים הקשורים לפשיטת רגל או פירוק. בעקבות זאת קבע בית המשפט העליון כי יש לתעדף את ההיטל המדובר כ"מס ממשלתי" לפי פקודת החברות. החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בוטלה, והמפרק הונחה לשלם את ההיטל מראש.