רמ"ש 22775-12-13

תקציר

העותר והמשיב מצויים בסכסוך משפטי על זכויות קניין ונכסים כספיים. העותרת טוענת כי הם לא היו ידועים בציבור ולכן אין בסיס לשיתוף בנכסים שנצברו במהלך מערכת היחסים ביניהם. עוד טוענת העותרת כי נכסיהם נרכשו בנפרד ומומנו מכספים אישיים, לרבות כספים שירשו. מנגד, המשיב מתייחס למערכת היחסים בת 20 השנים ביניהם ומציג ראיות סותרות, התומכות בתביעתו לבעלות משותפת. בית משפט קמא מצא את גרסת המשיב אמינה יותר והותיר על כנו את העיקולים על הנכסים, על מנת להבטיח את פסק הדין הסופי. ערכאת הערעור מסכימה עם החלטת בית משפט קמא, תוך הדגשת משך חייהם המשותפים הארוך והיעדר ראיות ברורות המצביעות על כוונה להפריד בין נכסים. פסק הדין נשען על גישת "רוח התקופה", המרחיבה את דיני השיתוף גם לזוגות לא נשואים בעלי מערכות יחסים ארוכות טווח, במיוחד כאשר מדובר בניהול משותף של משק הבית והנכסים. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי האינטרס של המשיב להגן על זכויותיו הנטענות מצדיק את המשך צווי העיקול, מה גם שמעשיו של העותר מהווים איום על האינטרסים של המשיב. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת בית משפט קמא הייתה מנומקת היטב ודוחה את הבקשה לביטול העיקולים. בנוסף, מצווה העותרת לפצות את המשיב בגין הוצאות משפט.