ע"א 2291/07

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט את הערעור בעניין הפטור ממס ערך מוסף (מע"מ) בגין הסדר שכירות למגורים, ופסק לטובת המשיב. בית המשפט בחן האם המשיב זכאי לפטור ממע"מ לפי סעיף 31(1) לחוק מס ערך מוסף, החל בדרך כלל כאשר נכסים מושכרים ישירות לשוכרים. ההתמקדות כאן הייתה בשאלה האם מעורבותה של חברת התיווך חי טל מונעת פטור זה. בית המשפט המחוזי ראה בחי טל "צינור" באמצעותו שכר המשיב דירות, דבר המצביע על כך שהמשיב אכן היה המשכיר המהותי הזכאי לפטור. יתר על כן, הערעור ניסה לערער על הפטור בהתבסס על השוואות לפרשת פם-בין, שנמצאה לא רלוונטית מאחר שמדובר בנכס המשמש בעיקר למטרות עסקיות ולא למגורים. באשר למס תשומות, בית המשפט הבחין בין עסקאות הפטורות ממס לבין מצבים בהם ניתן לנכות מס תשומות שלא בצדק. על אף שהמערערת ביקשה החזר מס תשומות מנוכה כאשר העסקה החייבת במס לא התממשה, בית המשפט מצא כי הליך זה אינו מתאים לתביעה זו, וציין את גישתה הבלתי עקבית של המערערת בהליכים קודמים. בסופו של דבר, בית המשפט הכיר בזמניותו של השימוש החייב במס בדירות והציע כי ניכוי יחסי של תשומות עשוי להיות ראוי תיאורטית, אך לא אכף זאת בשל ההקשר הפרוצדורלי של הערעור. הן השופט ריבלין והן השופט גרוניס הכירו בפרספקטיבות שונות בשאלה האם מעמד המתווך שינה את סיווג עסקת השכירות, אך ההחלטה הסופית לדחות את הערעור התקבלה פה אחד, כאשר ההנמקה מתיישבת יותר עם פרשנותו של השופט גרוניס, לפיה סיווגים קודמים של המערערת עצמם מנעו את ביטול הפטור ממע"מ.