חדל"פ 66894-10-21

תקציר

פסק הדין דן במסגרת המשפטית המסדירה תביעות חוב של עובדים נגד חברות בפירוק. מבחינה היסטורית, תביעות אלה נבדקו על ידי פקיד ולאחר מכן הועברו למוסד לביטוח לאומי (מל"ל) להמשך בדיקה ותשלום. לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, עובדים יכולים להגיש את תביעותיהם ישירות למל"ל, המשמש כרשות המכריעה. החלטות המל"ל בתביעות חוב מסווגות כהחלטות מעין שיפוטיות וכפופות לאותם כללים המסדירים הכרעה בתביעת חוב על ידי פקיד. בכלל זה, חובת הנמקה ראויה להחלטה, שהיא חיונית בהתחשב באופי המעין-שיפוטי של תפקיד המל"ל. במקרה הספציפי שלפנינו, המל"ל לא עמד בכללים אלה. היא נתנה החלטה לקונית תוך התעלמות מפסק דין חלוט קודם שפסק לטובת העובדת המערערת. המל"ל אינו יכול "להציץ מעבר לפרגוד" ולהתעלם מהחלטה שיפוטית אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות מסוימות, מה שלא היה המקרה כאן. פסק הדין נומק וניתן לאחר שמיעת ראיות, והחריגה של המל"ל ממנו ללא כל הצדקה אינה מתקבלת על הדעת. זאת ועוד, המל"ל ניסה להעלות במהלך הערעור טענה חדשה, לפיה המערערת היא בעלת שליטה ולכן אינה זכאית להטבות לפי סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי. אולם, גם טענה זו נדחתה, שכן היא לא הועלתה בהחלטתה הראשונית של המל"ל ולא הייתה הטעיה מכוונת או חוסר תום לב מצד המערערת. החלטת המל"ל לדחות את תביעת החוב בנימוקים שונים מאלה שצוינו בהחלטתה הראשונית לא הייתה ראויה. לאחר מכן עברה השופטת לחשב את הסכומים שעל המערערת לקבל, הכוללים משכורות שלא שולמו, הפרשי שכר, דמי הבראה והפרשות לפנסיה, בסך כולל של 64,445 ₪. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, והמל"ל חויב לשלם למערער סכום זה, בצירוף החזר של 10,000 ₪ בגין הוצאותיו. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 11.1.2023.