ת"א 19824-11-14

תקציר

התובע והנתבע חתמו ביום 3.9.2010 על מזכר הבנות בדבר רכישת שתי דירות הנתבעת על ידי התובעת בסכום כולל של 150,000 ₪, והתובעת שילמה סכום זה בעת החתימה. התובע טוען כי התזכיר הינו הסכם מחייב והוא מילא אחר כל הדרישות להכרה כבעלים של שתי הדירות, ומבקש זמן נוסף לתבוע פיצויים מהנתבע. הנתבעת טוענת כי התזכיר אינו הסכם מחייב, שכן הוא נעדר יסודות מהותיים ונחתם תוך הטעיה או טעות יסודית, ומבקשת לבטלו ולהוציא את התובעת מהדירות. הנתבע טוען גם כנגד השבת הדירות והכספים ששולמו על ידי התובעת, או לחילופין, מחיר השוק של השימוש בדירות מאז נחתם זיכרון הדברים. בית המשפט קובע כי אמנם נערך הסכם תקף בין הצדדים להעברת הדירה הראשונה, אך טענות התובעת כי בוצעו שיפוצים נרחבים, וכי התמורה ששולמה הייתה סבירה עבור רכישת שתי הדירות, אינן מוכחות. בית המשפט קובע כי התמורה בגין הדירה הראשונה עמדה על 150,000 ₪, שכבר שולמה, ואילו התמורה עבור הדירה השנייה היא 130,000 ₪, שתשולם בהפרשי הצמדה וריבית ממועד הזכרון הדברים. התובע יוכר כבעלים של הדירה השנייה רק לאחר מילוי דרישות החוק ותשלום הסכום הנוסף. עוד קובע בית המשפט כי אם התובע לא ישלם את הסכום הנוסף בתוך 60 יום, הנתבע יחזיר לעצמו את החזקה בדירה השנייה, והתובע ישלם 390 ₪ לחודש עבור השימוש בה מאז נחתם זיכרון הדברים. בקשות הצדדים להוצאות נדחות, ובית המשפט מורה על החזרת שכר הטרחה בהתאם לתקנות, מאחר שלא נשמעו ראיות.