תמ"ש 43199-06-11

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב בקשת התובעת מבית המשפט לקבוע כי עליית ערך בית המגורים של הנתבעת, הנובעת משיפוצים, צריכה להיחשב כנכס בר איזון הנתון לחלוקה עם פירוק נישואי בני הזוג. בית המשפט קובע תחילה כי השבחה בנכסים חיצוניים, כגון נדל"ן, אכן יכולה להיות נכסים ברי איזון אם הם נובעים מעמל או השקעה כספית של שני בני הזוג במהלך הנישואין. התובעת טענה כי שינוי הנסיבות והתנהגות הצדדים מאז חתימת הסכם הממון מצדיקים חריגה מהוראותיו. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו ומדגיש כי הסכמי ממון ניתנים לשינוי רק באמצעות הסכם כתוב שאושר על ידי בית המשפט, מה שלא קרה במקרה זה. לפיכך, תנאי הסכם הממון, עליו הסכימו הצדדים טרם נישואיהם, עומדים בתוקפם. הסכם הממון המדובר מוציא במפורש את מגורי הנתבע ואת דירת התובע מרשימת הנכסים ברי האיזון. בית המשפט מפרש סעיף זה כמשקף את כוונת הצדדים להגן על נכסיהם האישיים שנרכשו לפני הנישואין. משכך, קובע בית המשפט כי שווי ההשבחה לבית המגורים, הנובע משיפוצים נרחבים, אינו מוחרג מרשימת הנכסים ברי האיזון. בית המשפט מתייחס גם להיעדר כל התייחסות לשיפוצים בהסכם הממון וטוען כי מחדל זה מעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת, הטוענת כי יש להחריג את ההשבחה מהנכסים הניתנים לאיזון. בהתחשב בכך שהשיפוצים היו משמעותיים, נערכו במשאבים כספיים משותפים, ושני הצדדים ידעו עליהם, בית המשפט מוצא כי הנתבע לא הציג ראיות מספיקות להוכיח כי התובע ויתר במפורש על זכויותיו לעליית ערך בית המגורים. במעבר למטלטלין, בית המשפט קובע כי פריטים כגון מזגנים, מכונת כביסה ומקרר, שנרכשו במהלך הנישואין, הם מטלטלין משותפים. לפיכך, היא מורה על פירוק השותפות לגבי פריטים אלה, תוך השארת כל המזגנים אצל הנתבעת ויתר הפריטים אצל התובעת. באשר לרכב הרשום על שם הנתבע, מציין בית המשפט כי אף אחד מהצדדים לא עתר לסעד ספציפי כלשהו בנוגע לבעלותו. עם זאת, מאחר ששניהם טענו לבעלות מלאה בסיכומיהם, הרכב נחשב לנכס בר איזון. בעלותו תיקבע בהמשך באופן המפורט לאיזון נכסים. לבסוף, בית המשפט מציין כי שני הצדדים ניהלו את ההליך בצורה לא מספקת, מה שהוביל את בית המשפט להחליט כי כל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין מותר לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים כלשהם.