עש"מ 11976/05

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את הערעור בדבר חומרת אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער, תוך שהוא מדגיש את העיקרון לפיו ערכאות הערעור נמנעות בדרך כלל מלשנות אמצעים אלה, אלא אם קיים חוסר פרופורציה ברור בין חומרת העבירה לבין העונש. בית המשפט הדגיש את תפקידם של דיני המשמעת בשמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי, ובפרט במאבק בהטרדה מינית, שהיא חיונית לשמירה על אמות מידה מוסריות ולאמון הציבור בשירות המדינה. הושם דגש על אחריותו הרחבה של שירות המדינה למניעת עבירות כמו הטרדה מינית, המצדיקה נקיטת צעדים משמעתיים מחמירים. על אף שאמצעי המשמעת משרתים תפקיד מניעתי ולא עונשי גרידא, נסיבותיו האישיות של הנאשם נלקחות בחשבון במידה פחותה מאשר בהליך פלילי, ונדרשות גישה מאוזנת ביחס לחומרת העבירה. במקרה דנן, נמצא כי המערער ניצל לרעה את מעמדו וחשף את המתלוננת להטרדות מיניות חוזרות ונשנות, שהוחמרו עוד יותר בשל תפקידו כמרצה האחראי על הכשרתה של המתלוננת. בית המשפט הגם שהכיר בנסיבותיו האישיות של המערער, כגון גילו ושנות שירותו, הן היו מאוזנות אל מול חומרת מעשיו. בסופו של דבר החליט בית הדין כי בעוד שהמערער יוכל להמשיך לעבוד בשירות המדינה, הוא יועבר לבית חולים אחר וייאסר עליו להכשיר אחיות למשך שלוש שנים, לצד נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך שנתיים. החלטת בית הדין נקבעה מידתית וסבירה, והביאה לדחיית ערעורו של המערער לשינוי ההליכים המשמעתיים.