רע"פ 1387/24

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי בקשה לערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בנתניה. על המבקש, שאינו מיוצג על ידי עורך דין, הוטלו שני קנסות בגין חניית רכבו על המדרכה באזור תחנת הרכבת בית יהושע. המבקש ביקש לקיים משפט, שהתנהל בבית משפט השלום בנתניה, והסתיים בהרשעתו. בית המשפט הטיל על המבקש קנס של 2,000 ₪, כפול מסכום הקנסות הראשוניים. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אך בקשתו נדחתה, מה שהוביל אותו להגיש בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן השופט לא מצא שאלות משפטיות עקרוניות או עיוות דין בפסקי הדין של הערכאות הנמוכות. באשר לסיווגו של מקום החניה כ"מדרכה", ציין השופט כי סוגיה זו כבר הוכרעה על ידי בית משפט השלום ואינה מהווה עילה מתאימה לערעור בערכאה זו. השופט התייחס גם לסוגיית הקנס הכפול, והסכים עם המבקש כי המשפט שבחר לא היה צריך להסתיים בקנס גבוה יותר. עם זאת, השופט ציין כי המבקש המשיך לחנות באותו מקום שנוי במחלוקת גם לאחר קבלת הקנס הראשון, והצדיק את החמרת העונש בנימוק של העבירה החוזרת. בסופו של דבר, השופט לא מצא הצדקה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", והבקשה נדחתה. המשיב (הצד המגן על הקנסות) ספג ביקורת על כך שרמז כי בחירה במשפט מצדיקה אוטומטית עונש חמור יותר, שאינו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. מלבד נקודה זו, עמדת המשיב נשמרה במידה רבה, והומלץ למבקש להנחות את באי כוחו בהתאם בערכאות פרוצדורליות עתידיות.