בר"ע 1625/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על החלטת ראש לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. התיק סובב סביב מימוש משכון על נכס בהרצליה לטובת בנק לאומי, הנושה המובטח. בעלי הנכס לא שילמו היטל סלילה שהטילה עיריית הרצליה, מה שהוביל את בנק לאומי לעתור למימוש המשכון ולמכירת הנכס. לצורך ביצוע המשכון מונה כונס נכסים, והנכס נמכר לרוכש. כאשר הרוכש הגיש בקשה להעברת הזכויות בנכס על שמו, סירבה עיריית הרצליה להנפיק תעודה אלא אם כן ישולם היטל הסלילה, שצבר ריבית לאורך זמן, במלואו. ההחלטה נשוא הערעור קבעה כי העירייה אינה יכולה להסתמך על פקודת העיריות כדי לתבוע את היטל הסלילה מקופת כינוס הנכסים, שכן החוב קדם למינוי כונס הנכסים, והורתה לעירייה להנפיק תעודת העברה ללא תנאי. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מחזק את החלטת ראש לשכת ההוצאה לפועל. היא מדגישה את אופיו המנהלי של סעיף 324 לפקודת העיריות, המאפשר לעיריות לסרב להנפיק אישורי העברה לנכסים עם חובות שלא שולמו, ומפרש אותו ככלי פרוצדורלי לייעול גביית חובות ולא כזכות מהותית. בית המשפט מבחין בין סוגים שונים של חובות, ומכיר בכך שהיטל הסלילה במקרה זה הוטל על בעלי הנכס באופן אישי והיה אמור להיות משולם זמן רב לפני הליכי כינוס הנכסים. כונס הנכסים, שמונה שנים לאחר סיום עבודות הסלילה, אינו יכול לשאת באחריות לחוב כהגדרתו בחוק העזר הרלוונטי. בנוסף, פסק הדין מדגיש כי זכותה של העירייה לסרב לקבל את תעודת ההעברה אינה מוחלטת ואינה משתרעת על מצבים בהם היא מתנגשת עם זכויותיהם המהותיות של הנושים המובטחים. בית המשפט דוחה גם את טענת העירייה כי כונס הנכסים הוא הנהנה היחיד משיפור הסלילה, ומדגיש כי ההטבה ממנה נהנו בעיקר בעלי הנכס בעת ביצועה. ככלל, פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו זכויותיה של העירייה לפי סעיף 324 מוגבלות, ואינן יכולות לגבור על זכויותיהם של נושים מובטחים, במיוחד כאשר החוב קדם להליכי כינוס הנכסים. המערערת אחראית להוצאות המשיבים, בסך 4,000 ₪ כל אחת, כולל מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.