ע"פ 29421-11-18

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם העבירה של מכירת משקה משכר לקטין היא עבירה של כוונה פלילית או אחריות קפידה. דעת הרוב גורסת כי מדובר בעבירה של אחריות קפידה. הדיון נסוב סביב פרשנות ההוראות הרלוונטיות לחוק העונשין וכוונתן החקיקתית. דעת הרוב סבורה כי חזקת המודעות בחוק, המעבירה את נטל ההוכחה אל הנאשם, מצביעה על כך שהמחוקק התכוון שהעבירה תהיה עבירה של אחריות קפידה. הדבר נתמך גם על ידי מאפייני העבירה, מטרת החקיקה, והעובדה שהמוכר יכול בקלות להימנע מהרשעה על ידי בקשת זיהוי. בנוסף, דעת הרוב סבורה כי סיווג העבירה כעבירה של אחריות קפידה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ואינו פוגע בעקרונות הצדק, מה גם שעדיין עומדת בפני הנאשם האפשרות להתחמק מאחריות על ידי הוכחת כי פעל ללא כוונה פלילית או רשלנות. מנגד, השופט עדן סבור כי יש לראות את העבירה כעבירה של כוונה פלילית משום שהחזקה מתייחסת רק לנטל הראייתי ואינה שוללת את דרישת הכוונה הפלילית. הרוב דוחה גם את הטענה כי שימוש בסוכן קטין בעל חזות בוגרת מזכה את הנאשם בהגנה מפני צדק, שכן מדובר במצב שכיח שכל מוכר אלכוהול עלול להיתקל בו. לבסוף, הערעור מתקבל, המשיב מורשע בשתי עבירות של מכירת משקה משכר לקטין, והתיק מוחזר לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין.