תא"ח 2752-07-20

תקציר

המקרה נסוב סביב הסכם שכירות למבנה תעשייה הממוקם במושב נטוש. התובע, בעל הבית, ביקש לפנות את הנתבעים, השוכרים, בטענה להפרות חוזה מרובות. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. ראשית, באשר למסגרת החוזית, הבהיר בית המשפט כי תקופת האופציה במושכר היא אכן 120 חודשים, כטענת הנתבעים, והתנהלות הצדדים תמכה בפרשנות זו. לפיכך, זכותם של הנתבעים להחזיק בנכס הייתה תקפה. שנית, נבדקו ההפרות לכאורה. התובע טען כי הנתבעים ניצלו שטח רב מהמוסכם, אך בית המשפט מצא כי ההרחבה הייתה ידועה ומוסכמת על התובעת, ולכן לא ניתן לראות בה הפרה. בנוסף, נדחתה גם טענת התובעת כי הנתבעים שינו את אופי עסקיהם לזיקוק וויסקי ללא הסכמה, שכן התובעת הייתה מודעת לכך והסכימה לה. כך גם לגבי הקמת מרכז מבקרים במקום, שלטענת התובעת גרמה למטרדים. בית המשפט קבע כי הפעלת המרכז הייתה סבירה ולא הפרה את תנאי השכירות. הפרות אחרות לכאורה, כגון חסימת דרכי גישה ואי רכישת פוליסת ביטוח, נמצאו גם הן בלתי מבוססות או לא מהותיות מספיק כדי להצדיק פינוי. כמו כן, היעדר רישיון עסק, כנדרש בחוק, לא נחשב להפרה שכן חוזה השכירות לא התנה את השכירות בו. בית המשפט הדגיש כי התנהגות הצדדים במשך תשע שנים שיקפה את נכונותם לשמור על חוזה השכירות למרות ההפרות, דבר המצביע על כך שהן אינן מהותיות. לסיכום, בית המשפט קבע כי חוזה השכירות תקף ותביעת הפינוי של התובעת נדחתה. התובע חויב בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 12,000 ₪, עד ליום 15.8.2021. פסק הדין הועבר לשני הצדדים.