ת"א 1257/03

תקציר

פסק דין זה עוסק בחוב בחשבון עסקי של כ-3 מיליון ₪ שחבו הנתבעים לבנק התובע. פסקי דין ניתנו נגד חלק מהנתבעים ואחרים, בהם יוסף שחר וברוך איבצ'ר, ערערו על התביעה. שחר טען כי ערבותו בטלה בשל רשלנות הבנק ומצג שווא, ואילו איבצ'ר טען כי אחריותו מוגבלת לסכום מסוים וכי הבנק הפר את התחייבויותיו כלפיו. בית המשפט נעתר לבקשתו של שחר לחופשה כדי להגן על עצמו, התנה זאת בהפקדה של 2 מיליון שקל, קיבל חלקית את טענותיו ופטר אותו משני שלישים מהחוב. גם לאיבצ'ר ניתנה חופשה להתגונן, והציג טיעונים דומים הנוגעים למספר הערבים ולהתנהלות הבנק. בית המשפט מצא כי הבנק אכן סיכם עם שני הנתבעים שיהיו שישה ערבים, אך לא קיים הסכם זה. באשר לשיעורי הריבית, קבע בית המשפט כי בתקופה שקדמה לפסק הדין, יצטברו לחוב ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה. עבור התקופה שלאחר פסק הדין, הריבית תהיה בהתאם לשיעורים הנהוגים בבנק, שתאושר בתצהיר מוסמך שיוגש להוצאה לפועל. הנתבע שחר חויב לשלם שני שלישים מהחוב, ואילו התביעה נגד איבצ'ר נדחתה בשל כישלון הבנק להוכיח די הצורך את הסכום החייב. בנוסף, נדחתה הודעת צד ג' שהגיש שחר נגד ארנפלד, ערב נוסף לכאורה, וארנפלד חויב בהוצאות בסך 15,000 שקל. ככלל, פסק הדין קיבל חלקית את טענת הבנק, וקבע כי הנתבע שחר חייב בשני שלישים מהחוב בריבית נקובה, תוך דחיית התביעה נגד איבצ'ר והודעת הצד השלישי.