ע"א 537/63

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור אזרחי בדבר פרשנות ויישום תקנות סדר הדין האזרחי ופקודת השטרות. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים על בסיס שני חשבונות, בטענה שהם הבטיחו את התשלום. הנתבעים הכחישו את הטענות וביקשו להציג כתב הגנה. בית המשפט המחוזי קבע כי על הנתבעים מוטל נטל ההוכחה ועליהם להציג תחילה את ראיותיהם. אלא שבית המשפט העליון, בפסק דין שכתב השופט מני, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי מאחר שהנתבעים הכחישו את הטענות, נטל ההוכחה מוטל על התובע. על פי תקנה 160 לתקנות סדר הדין האזרחי, אם הנתבע מציג עובדות חלופיות, על התובע להתחיל להציג את ראיותיו. יתר על כן, במקרים של מעשים, נטל ההוכחה נופל על הנתבע אלא אם כן הוא טוען שחתימתו על השטר מזויפת. מאחר ועל השטרות הופיעו חתימות הנתבעים בציון היותם ערבים, היה על התובע להוכיח את טענתו, ועל כן היה עליו להתחיל להציג את ראיותיו. עם זאת, בפסק הדין נקבע גם כי מאחר שעילת התביעה של התובע כללה תביעה חלופית המבוססת על תמורה, אותה הכחישו הנתבעים, החלטת בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי על התובע להציג תחילה את ראיותיו. השופטים אולשן וזוסמן הסכימו עם פסק הדין.