סע"ש 24452-03-13

תקציר

פסק הדין דן בטענה לסביבת עבודה בלתי סבירה ומאיימת ולפיטורים שלא כדין שהגישה עובדת לשעבר נגד מעסיקה. בית המשפט מתייחס תחילה לשאלה האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי או התיישנות וקובע כי אין לדחות את התביעה, שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, על הסף בשל הנסיבות החריגות של המקרה. לאחר מכן בוחן בית הדין את המסגרת הנורמטיבית להתעמרות והתעמרות בעבודה ומגיע למסקנה כי טענותיה של התובעת ביחס לסביבת עבודתה אינן מהוות התנכלות או התעמרות תעסוקתית. נמצא כי טענות התובעת הן מערכתיות באופיין, נוגעות למבנה ארגוני והקצאת משאבים, ולא אישיות ומכוונות כלפיה. בנוסף, בית הדין מאפיין את התובעת כאדם דעתן שנאבק להשתלב בהיררכיה הצבאית ולא פעם סירב למלא אחר ההוראות ולנהל דיאלוג, דבר שיצר מאבקי כוח מתמידים וקשיים ביחסי העבודה שלה. באשר לתביעה לפיטורים שלא כדין, בית הדין קובע כי החלטת המעסיק לסיים את העסקתה של התובעת הייתה סבירה ומבוססת על שיקולים ענייניים. החלטה זו לוקחת בחשבון את הדיווח הכוזב והרישום של התובעת, אי מילוי ההוראות והתנהלותה הבין-אישית. בית הדין מדגיש כי לא יתערב בהחלטת המעסיק כל עוד היא סבירה, מה שבמקרה זה הוא מוצא כנכון. משכך, פוסק בית המשפט לדחות את התביעה כולה ומורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע. התובע נדרש לשלם 20,000 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.