רבני 1098800/01

תקציר

המקרה סובב סביב חלקת אדמה בירושלים המכונה שכונת עץ חיים, הרשומה על שם התלמוד הכללי תורה והישיבה הגדולה עץ חיים. הממונה על ההקדשות והמנכ"ל המיוחד של עמותת עץ חיים ביקשו מבית הדין הרבני להכריז על הקרקע כהקדש דתי, ואילו המשיבים, לרבות החברות הרוכשות, טענו שלא. המחלוקת המרכזית הייתה האם הקרקע הוקדשה כהקדש בשנת 1953, כאשר ראשי מוסדות עץ חיים פנו לבית הדין הרבני בבקשה לאשר כי פירות הקרקע קדושים לצורך המוסד. בית המשפט קבע, כי הבקשה והחלטת בית המשפט מהוות הקמת הקדש דתי, שכן בית המשפט רשאי להצהיר על קיומו של הקדש ואישורה הוא אמירה מכוננת. בנוסף, קיבל בית המשפט את עמדת המבקשים, לפיה הקרקע נרכשה כ"קרן קיימת" - סוג של הקדש - ונועדה להיות מיועדת ככזו, על אף שנרשמה על שם העמותה. בית המשפט הדגיש כי הרישום אינו שולל את קיומו של ההקדש, והיעדר שטר הקדש או מוסד פורמלי לא פגע בתוקפו. בית המשפט דן גם ברקע ההיסטורי, בסמכות בית הדין הרבני ובתוקף ההלכתי של הקדש "לא אמיתי" על אדמת מירי. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת המבקשים, והכריז על שכונת עץ חיים כהקדש דתי בסמכות בית הדין הרבני.