תמ"ש 40129-10-10

תקציר

פסק דין זה עוסק בזכותו של צד שלישי להתגורר במקרקעין של קרוב משפחתו בהסכמתו, מפורשת או שבשתיקה, של הבעלים, ומאידך גיסא, בזכותו של הבעלים לבטל את זכות המגורים לאלתר. עיקר הדיון נסוב סביב טיב הזכויות שקיבלה הנתבעת, כלתה, מהתובעת, חמיה, במקרקעין שבבעלותו, ובשאלת האיזון בין זכויותיה לבין זכות הבעלות שלו. פסק הדין דן גם בסוגיות עליהן תתבסס החלטה קונקרטית, ובהן האם ניתנו לנתבעת זכויות בעלות קנייניות בבניין כולו או לפחות בקומה הראשונה שלו מכוח הסכם שנערך בין בעלה לשעבר לבין אביו; האם לנתבעת זכות שימוש ובעלות בקומה הראשונה של בית המגורים של התובעת; האם מדובר ברישיון מקרקעין; האם קיימת זכות ל"רישיון במקרקעין"; החלופה הנורמטיבית אם אין דבר כזה בחקיקה והאם בית המשפט יכול וצריך ליצור זכות במקרקעין מכוח יכולתו לפתח את החוק; והאיזון הראוי בשקילת אינטרסים. פסק הדין בוחן גם את הפן הראייתי בתיק, ובפרט את נטל ההוכחה בקיומה של סמכות בלתי חוזרת בין זרים לבני משפחה. התובע, בעל הקרקע, טען כי הנתבעים, בנו וכלתו, הבטיחו לפנות את הקרקע לאלתר עם הסדרת המגורים עבורם במקום אחר, אך סירבו לעשות כן. הכלה, לעומת זאת, טענה כי הובטחה לה בעלות על הקומה הראשונה, אם לא על כל בניין המגורים, או לחילופין, יש לתת לה רשות בלתי חוזרת להשתמש בדירה. עוד ביקשה כי במקרה של פינוי, התובע יפצה אותה על השקעותיה בדירה. בית המשפט מצא כי טענת הנתבעת כי הוענקו לה זכויות בעלות במקרקעין לא הוכחה כלל מבחינה ראייתית. בחינת העובדות העלתה כי לנתבעים ניתנה זכות שימוש ובעלות בקומה הראשונה של הקרקע ללא כל תשלום לבעלים במשך תקופה ארוכה. הזכות המוענקת היא זכות אישית ללא ראיה בכתב להסדרים שעל פיהם ניתנה או למועד סיומה. מבחינה משפטית, זוהי זכות ללוות נדל"ן; לטענת התובעת, מדובר בזכות שהוקצתה מראש למשך חמש שנים וחודשה לאחר מכן, ואילו לטענת התובעת מדובר בזכות הלוואה ללא תאריך סיום מוגדר. בית המשפט קבע כי המלווה רשאי לבטל את ההלוואה כאשר הנכס נחוץ לשימושו העצמי או כאשר תקופת ההלוואה מסתיימת, גם אם לא צוין. לחילופין, ניתן לראות בהסכם הלוואה לתקופה בלתי מוגדרת המתחדשת מדי שנה וניתנת לסיום על ידי מתן הודעה מוקדמת על ידי המלווה. בית המשפט עמד גם על הקשיים ביישום חוק ההלוואות בממד של "חריגה" והציע להיזקק לדיני ריבית ההנאה במקרים חריגים. באשר לשאלה מתי ייקבע כי קיימת זכות שימוש בלתי חוזרת המוקנית למשתמש במקרקעין, גיבש בית המשפט נוסחת איזון מורכבת המבוססת על מספר מבחני עזר הנגזרים מהצדקות שונות לקניין, דיני שיתוף ומוסד "רישיון במקרקעין". בית המשפט הגיע למסקנה כי במקרה זה לא הוקנתה לנתבע זכות בלתי חוזרת להלוואה או להנאה במקרקעין, והתובע זכאי לסעד הפינוי. עם זאת, הפינוי התעכב בשלושה חודשים והותנה בהפקדת סכום המשקף את הערך הנוכחי של השקעותיה של האישה בקומה הראשונה. כמו כן חויב התובע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.